יְדִיד נֶפֶשׁ הוא פיוט שחובר בארץ ישראל במאה ה-16 על ידי רבי אלעזר אזכרי[3], ממקובלי צפת. בנוסח ספרד נהוג לאמרו לפני תפילת מנחה בערב שבת ובנסוח אשכנז לפני קבלת שבת או לעיתים נדירות יותר, בסעודה שלישית. בהשפעת מנהג זה, חלק גדול מהציבור הדתי לאומי נוהג לשיר אותו לאחר תפילת מנחה של ערב שבת, לפני אמירת קבלת שבת. כמו כן, הפיוט הוכנס ברוב תפוצות ישראל, לחלק מזמירות השבת לסעודה שלישית. בקהילות ספרדיות מסוימות נהוג לשיר אותו לפני תפילת שחרית כחלק משירת הבקשות.
עובדות מהירות מילות הפיוט ...
|
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן
מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל[2]
יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרָךְ
כִּי יֶעְרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ
מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם
נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
אָנָּא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ
בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא
וְהָיְתָה לָךְ שִׁמחת עוֹלָם
וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ
וְחוּס נָא עַל בֵּן אוֹהֲבָךְ
כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף
לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ
אָנָּא אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי
חוּשָׁה נָּא, וְאַל תִּתְעַלָּם
הִגָּלֵה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב
עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
מַהֵר, אָהוּב, כִּי בָא מוֹעֵד
וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם |
|
|
סגירה