יהדות קטלוניה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות קטלוניה (קטלוניא, בספרות הרבנית ובכתבי־היד) הייתה קהילה יהודית שהתקיימה בחצי האי האיברי, בממלכות הנוצריות של קטלוניה, ולנסיה ומיורקה עד גירוש ספרד ב-1492[1]. שיא תפארתה היה במאות ה-12, ועד 14, בהן שגשגו שני מרכזי תורה חשובים בברצלונה ובג'ירונה. יהדות קטלוניה פיתחה מאפיינים ייחודיים, שכללו סידור תפילה משלה (נוסח קטלוניה), מנהגים ומסורת פסיקת הלכה[2]. אף על פי שבקטלוניה היו מנהגים ונוסח תפילה שונים מספרד[3], היום נוהגים לכלול את חכמי קטלוניה בתוך יהדות ספרד.
בעקבות פרעות קנ"א (1391) והגירוש בשנת 1492 היגרו יהודי קטלוניה שלא התנצרו לאיטליה, לאימפריה העות'מאנית, לצפון אפריקה ולארץ ישראל.