יחסה
סימון של מילים או מסוימות בהתאם למעמדן התחבירי במשפט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בדקדוק, יַחֲסָה (ברבים: יְחָסוֹת, באנגלית: case, בספרדית: caso) היא סימון של מילים או צירופים מחלקי דיבר מסוימים בהתאם למעמדם התחבירי במשפט. בעברית כמעט שאין יחסות. (יש אומרים שהמילית "אֶת" היא יחסה שמנית, nominative case, למושא ישיר מיודע). בערבית ולפניה באכדית עתיקה יש סימון ברור גם למילות יחס ולשמות עצם. וכך גם בגרמנית ושפות נוספות.
יש שני סוגי יחסות, האחת המסמנת את תפקידה התחבירי של המילה במשפט וקובעת אם מדובר בנושא, נשוא, מושא ישיר או עקיף וכדומה. סוג סימון יחסה זה נדיר בעברית המדוברת למעט השימוש במילה אֶת כדי לסמן מושא ישיר. אך סימון זה קיים באופן בולט לחלק מהתפקידים התחביריים של המשפט בשפות אחרות, ביניהן באופן בולט בערבית ובלטינית. לדוגמה בערבית ספרותית:
- יחסת הנושא (והנשוא השמני) ובלעז היחסה הנומינטיבית, כלומר יחסת שם העצם – קיימת בערבית כסיומת u[hebrew 1] (תנועת דַמַּה, ובתעתיק לעברית: קֻבּוּץ או שורוק), המסמנת שמדובר בנושא, או בנשוא שמני. בעברית אין מקבילה ליחסה זו.
- לדוגמה: במקום "אַכַּל וַלַ֫דְנַא בּוּזַה" (הילד שלנו אכל גלידה), יאמרו: "אַכַּל וַלַ֫דֻנַא בּוּזַה". أكل ولدُنا بوظة
- יחסת המושא הישיר ובלעז היחסה האָקוּזָטיבית (המאשימה), מסמנת גם את תואר הפועל – קיימת בערבית כסיומת a[hebrew 2] (תנועת פַתְחַה). בעברית המילה אֶת מחליפה את היחסה האקוזטיבית.
- לדוגמה: במקום "בַּנַיְנַא בַּ֫יְתְנַא" (בנינו את בֵיתנו), יאמרו: "בַּנַיְנַא בַּ֫יְתַנַא". بنينا بيتَنا
- יחסת השייכות (בערבית היא גם יחסת המושא העקיף) ובלעז היחסה הגֶנֶטיבית (המוּלֶדֶת, או יחסת השייכות) – קיימת בערבית כסיומת i[hebrew 3] (תנועת כַּסְרַה, ובתעתיק לעברית: חיריק). בעברית המילה של יכולה להיחשב כמציינת יחסה זו.
- לדוגמה: במקום "מַטְבַּח' בַּ֫יְתְנַא" (מטבח ביתנו, כלומר המטבח של הבית שלנו), יאמרו: "מַטְבַּח' בַּ֫יְתִנַא". مطبخ بيتِنا
- יחסת המושא העקיף ובלעז היחסה הדטיבית: סוג אחר של יחסות, היחסה הסמנטית, מסמנות את המשמעות של המילה בתוך המשפט, למשל יחסת יעד - המסמנת שמדובר במקום אליו הפעולה שואפת, במקרה זה בעברית מסמנים זאת באמצעות מילית היחס אֶל, או באמצעות מוספית קידומת של לְ- למילה (לדוגמה לילד, לְשָם, לעפולה, לזה). כך גם יחסת המקור, בעברית עם המילית מ... או מילת היחס "מאת", וכן יחסת המיקום "על" "תחת" וכדומה. בשפות עם יחסות, לעיתים בנוסף למילת יחס, או בלעדיה יש צורה קבועה לאותו מושא עקיף כמוספית סופית או לעיתים רחוקות תחילית. יש הרואים בקיצור מילות היחס בעברית והפיכתן למיליות המצורפות למילה, השפעה של השפות בעלות היחסה שהיו בסביבתה של העברית.