יפה נוף (שיר)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְפֵה נוֹף הוא שירו של רבי יהודה הלוי (1075–1141 בקירוב), שהיה פילוסוף, רופא ומשורר מתקופת תור הזהב של יהודי ספרד. חלום חייו היה לעלות לארץ ישראל ולירושלים, ואמנם בהיותו בן 65 הפליג למזרח והגיע למצרים, אך לא ברור אם הצליח גם להגיע ארצה. השיר הוא שיר כיסופים לירושלים ("יפה נוף" הוא אחד משמותיה), וצער על מצבה החרב אך תשוקה לעלות אליה מהגלות בקצה מערב למרות חורבנה ושיממונה. השיר הולחן על ידי אתי אנקרי[1], ישראל גולדפרב[2], ניסן כהן-מלמד[3], ינון נאמן[4] ושגב פניאל אביחיל[5].
יְפֵה נוֹף |
---|
1. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב / לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב. |