ירחי כלה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ירחי כלה הוא שמו של מעמד מתקופת האמוראים והגאונים, כינוס גדול של תלמידים פעמיים בשנה, בחודשי אדר ואלול, כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מוסד זה נקבע על ידי רב בסורא, ואילו בנהרדעא פעל מוסד חלופי ושמו "שבתא דריגלא".
מטרת ירחי כלה הייתה לאפשר גם לאנשים אשר עובדים בכל ימות השנה, ללמוד בישיבה ולהעמיק את ידיעותיהם בהלכה ובאגדה בחודשי אדר ואלול, בהם לא הייתה עבודה חקלאית רבה, כמו האוניברסיטה העממית של ימינו.
בראש כל התכנסות עמד "ראש כלה". שניים המוזכרים ככאלה הם: רב נחמן בר יצחק ורב הונא בריה דרב יהושע.
שמו של המפעל הלימודי מתבסס על המשלת התורה לכלה, ובחודשי הלימוד כולם באים לשמוע הדרשה כבאים לראות בחופת חתן וכלה.[1]