כוח ההרתעה הערבי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כוח ההרתעה הערבי (בערבית: قوات الردع العربية, תעתיק לעברית: קוואת א-רדע אלערביה) היה כוח התערבות צבאי שהוקם על ידי הליגה הערבית במטרה לשמור על הפסקת האש (הזמנית) שהושגה בימיה הראשונים של מלחמת האזרחים בלבנון.
עם החרפת מלחמת האזרחים הלבנונית ב-17 וב-18 באוקטובר 1976, התכנסה הליגה הערבית לוועידת ריאד, בה הושג הסכם הפסקת אש, והוקם כוח ההרתעה הערבי כדי לאכוף את הפיקוח על יישום הפסקת האש. בשל היותה ועידה לא-רשמית הייתה הוועידה בעלת מעמד שולי ולא מחייב. מצב זה חייב את התכנסותן של המדינות שוב במסגרת ועידה בקהיר ב-25 וב-26 באוקטובר, לאשרור החלטות ועידת ריאד וקבלת ההחלטה הסופית על גודל הכוח הכלל-ערבי: 30,000 חיילים.
בוועידת קהיר החליטה הליגה על הגדלת כוח שמירת השלום הערבי, שמנה עד אז 2,300 חיילים, ל-30,000. כוח התערבות שנוצר, הורכב במרביתו מכוחות סוריים, עם תרומה סמלית של מדינות ערביות אחרות, ובכלל זאת סעודיה ולוב. הכוח אמנם נשלח מלכתחילה לבקשתו של ראש ממשלת לבנון סולימאן פרנג'יה, ואמור היה להיות תחת פיקודו של נשיא לבנון, אולם למעשה היה הכוח תחת פיקודה הישיר של סוריה.
בראשיתו כלל הכוח 30,000 חיילים, מתוכם 25,000 חיילים שנשלחו מטעם סוריה. עיראק (יריבתה המרה של סוריה באותה העת) התנגדה לכוח, לאור חששה כי כוח זה יאפשר לסוריה להגביר את השפעתה בלבנון, בחסות כלל-ערבית. אולם, כשהכוח הפך לעובדה קיימת, ניסתה לשלוח את חייליה[1] דרך סוריה (המעבר היבשתי היחיד ללבנון), אולם המשטר הסורי מנע את כניסתם. באביב 1979, לאחר שהליגה הערבית האריכה את מנדט הכוח, הסודאנים, הסעודים וחיילים מאיחוד האמירויות עזבו את הכוח, וכך הוא הפך לכוח סורי בלבד.
למעשה, הכוח יצר נראות של כוח פאן-ערבי, ובכך הכשיר בדיעבד את פלישתה של סוריה ללבנון במאי 1976 (חצי שנה טרם יצירת הכוח).