כלכלת איראן
סיכום הכלכלה של הרפובליקה של איראן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כלכלת איראן הייתה, נכון לשנת 2010, הכלכלה השישה עשר בגודלה בעולם על פי שווי כוח הקנייה. כלכלה זו היא כלכלת מעבר, כמו גם כלכלה ריכוזית מתוכננת (כ-50% מהכלכלה מתוכננת) בעלת סקטור ציבורי נרחב. הייצוא האיראני נסמך בעיקר על נפט וגז טבעי, המהווים יחדיו כ-60% מהכנסות המדינה לשנת 2010.
מכונית מתוצרת איראן: סאמאנד LX . איראן היא יצרנית הרכב מס' 12 בעולם | |
דירוג עולמי | תמ"ג: 41; תמ"ג לנפש: 133 |
---|---|
מטבע | ריאל איראני |
סטטיסטיקה | |
תמ"ג | 388,544 |
תמ"ג לנפש | 4,331 |
צמיחה כלכלית | 0.00% (דירוג: 196; הערכה לשנת 2015) |
מדד ג'יני | 44.5 (דירוג: 46; 2006) |
כוח עבודה | 29,070,000 (הערכה לשנת 2015) |
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
תופעה ייחודית לכלכלה זו היא השקעה ניכרת במוסדת "דת וצדקה" (בפרסית: "בוניאד") המהווים כ-30% מהתקציב הלאומי. כמו כן, משמרות המהפכה האסלאמית שולטים בחלק ניכר מכלכלת איראן (לפי הערכות שונות: בין 30% ל-60%).[1]
עם התפתחות הכלכלה האיראנית, החלה תעשיית הנפט להפוך לעוגן המייצב את הכלכלה האיראנית, לכן איראן היא אחת הכלכלות היחידות בעולם שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי שפרץ בשנת 2008. לעומת זאת, כשלי שוק הנובעים מפיקוח ממשלתי על המחירים ומסובסידיות ממשלתיות (בעיקר בתחום המזון והאנרגיה) מהווים גורם בולם צמיחה, כמו גם שחיתות שלטונית, הברחות, ושאר חסמים בולמים את התפתחות המגזר הפרטי. כתוצאה מכך האבטלה באיראן עומדת על למעלה מ-10% והאינפלציה בפברואר 2010 עמדה 11.5%.
בעשור השני של המאה ה-21, נפגעה הכלכלה באיראן בעקבות הסנקציות על איראן, שניתנו על ידי מדינות רבות סביב התקדמותה של איראן בתוכנית הגרעין האיראנית. סנקציות אלו היו בין הגורמים אשר יצרו באיראן של 2018 משבר כלכלי, שעורר סדרה של הפגנות, וגרם לירידה שער המטבע באופן חסר תקדים.
כשלי השוק והסנקציות עודדו מגמה של מיעוט השקעות זרות ומקומיות, ואי יעילות של המשק, שיצרה תופעה של בריחת מוחות משמעותית ביותר.
בנוסף, איראן סובלת מבצורת קשה ביותר, אשר על פי דו"ח נאס"א מקושרת להתחממות הגלובלית, שגורמת לאיבוד מקווי מים ברחבי המדינה. בשנת 2019, על רקע הסנקציות וחוסר היעילות של השלטון המרכזי, אוכלוסייה של כ-35 מיליון איש החלה לסבול מהפסקות מים ממושכות, שלעיתים נמשכות גם שבועות[2].