מאה שנים של בדידות
ספר מאת גבריאל גארסיה מרקס / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרומן מאה שנים של בדידות (בספרדית: Cien años de soledad) יצא לאור בשנת 1967, והוא ספרו הבולט של גבריאל גארסיה מארקס שהקנה לו תהילה בינלאומית, ואף זכייה בפרס נובל לספרות. הספר מופיע במקום הרביעי ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים[1] ותורגם לעברית בידי ישעיהו אוסטרי-דן. הספר מביא את סיפורה של שושלת בואנדיה, המתפרשת על פני כמאה שנה, ומרכזה בעיירה הדמיונית מקונדו. במקביל לשינויים ולתמורות בחייהם של בני המשפחה, הספר עוקב כבדרך אגב אחר השינויים הדרמטיים בקולומביה עצמה.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | גבריאל גארסיה מארקס |
שפת המקור | ספרדית |
סוגה | רומן |
מקום התרחשות | מקונדו |
הוצאה | |
הוצאה | Editorial Sudamericana |
מקום הוצאה | בואנוס איירס |
תאריך הוצאה | 1967 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה | עם עובד |
תאריך | 1972 |
תרגום | ישעיהו אוסטרי-דן |
מספר עמודים | 369 |
פרסים | |
| |
הרומן שייך לזרם הריאליזם המאגי והוא אחד מהספרים מחוללי סוגה זו. העלילה מצעידה את בני המשפחה בתוך רצף של אירועים ומהפכות, שחלקם מעשה ידי אדם וחלקם מעולם הדמיון. חוקי העולם וחוקי הטבע מכופפים לעיתים בספר, מתרחשים לעיתים דברים על טבעיים, ובתוך כל זה פועלים יצרים עזים, המתוארים ביד האמן של גארסיה מארקס. קורות המשפחה הבדיונית הזאת נראים כה אמיתיים ומציאותיים לעיתים, עד שהם נראים כגוללים את גורל האנושות כולה. דרמות וטרגדיות סובבות סביב המשפחה, הנראית כאילו היא חיה במעגל בדידות החוזר על עצמו ללא הרף. המוטיב המרכזי בעלילה, הבדידות, חוזר על עצמו במשך כל הסיפור, ורק מתגבר בעזרת מלחמות, מרידות, אהבה, שנאה, בגידה, שמתחילים ומסתיימים במרכז המשפחה.