מורה דרך בארץ ישראל וסוריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מורה דרך בארץ ישראל וסוריה[1] הוא ספר משנת 1890 מאת אברהם משה לונץ, שנועד להיות מעין מדריך "בדקר" (Baedeker)[2] בידי הקורא העברי. בעמוד הראשון של הספר מגדיר מחברו את מטרתו:
לתועלת העולים לראות אותה, להאחז בה ולכל הכמהים לדעת ידיעה ברורה ונאמנה מתכונת וקורות ארץ אבותיה ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה.
עטיפת הספר | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | אברהם משה לונץ |
סוגה | מדריך טיולים |
הוצאה | |
הוצאה | הוצאת ספרים אריאל |
תאריך הוצאה | 1979 |
מספר עמודים | 274 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 002119436, 001744321 |
הספר המקורי ראה אור ב"שנת תרנ"א - ותתב"ג לגלותנו - שנת 1890". אלי שילר, מהוצאת ספרים "אריאל", הוציא הדפסה חדשה של הספר ביוני 1979. הוא כותב כי לונץ קיווה שהמדריך, אשר יופץ בקרב תושבי הארץ והבאים אליה, יוכל לסייע לו כספית לאור המצוקה שאליה נקלע. "ברם תוחלתו נכזבה...ואף כי שהכל גמרו הלל על המדריך, לא הייתה השעה כשרה למכירתו בעותקים לאלפים." בפועל הסיבה הייתה שהשלטון העות'מאני סגר את נמל יפו בפני העולים מרוסיה ומרומניה, ולונץ כותב: "ומי ישים עוד לב ל"בדקר" זה?".