מיזוג גלויות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיזוג גלויות היא מדיניות שהוביל ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון בימי העלייה ההמונית שלאחר הקמת מדינת ישראל במטרה לקיים את קיבוץ הגלויות, היעד הלאומי החשוב ביותר שמשמעותו קליטתם המלאה של העולים מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית ומיזוגם המלא עם האוכלוסייה היהודית הוותיקה לעם אחד ומלוכד. תפיסה זו קשורה לתפיסה משיחית של גאולה ומהפכה, ריבונות וחירות, אחדות והרמוניה, לעומת התפיסה הקוטבית של הגלות המנוכרת והשסועה. לפיכך, מיזוג הגלויות ושיבת ציון הם הצלה משפל חומרי ורוחני בו נמצא עם ישראל בגלות[1].
דוקטרינת כור ההיתוך הייתה מאמץ קליטת המוני תלמידים מגלויות רבות ולעצבם על פי דפוסי חיים וחברה חדשים, ישראלים. מטרתה הייתה מיזוג העולים עם הישראלים הוותיקים על מנת וליצור תרבות ישראלית עברית חדשה לעם ישראל ששב לארצו. השלכות מגמה זו דרשה מן העולים להתנתק ממסורתם ולאמץ את התרבות הישראלית החדשה, דבר אשר פגע בעולים רבים אשר חשו כפייה וזלזול בערכיהם ובתרבותם.