מים אפורים
מי שפכים ללא הפרשות אדם המתאימים לשימוש חוזר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מים אפורים (גם מים דלוחים, דלוחין, דלוחין קלים) הם שפכים שאין בהם הפרשות אדם וניתן לעשות בהם שימוש חוזר (בשונה מ״מים שחורים״,דלוחין כבדים).[1] כמויות משמעותיות של מים דלוחים מגיעים ממכונות כביסה, מדיחי כלים, כיורים, מקלחות ואמבטיות רחצה, ובמידה פחותה גם ממזגנים. שימוש במים דלוחים להשקיית גינה, הזרמה אל מכלי ההדחה של האסלה, שטיפת רצפות וכדומה, חוסך במים שפירים ובעלותם הגבוהה. בניגוד לדלוחין הקלים, הדלוחין הכבדים זורמים לאט יותר. יש להם צמיגות גבוהה יותר. החלק הנוזלי שלהם "מתקשה לשאת קדימה" את החלק המוצק יותר, ונוטה לזרום הלאה ולהפרד מהחלק המוצק יותר. וכדי למנוע הפרדה כזו, ושקיעת החלק המוצק יותר, בצנרת לדלוחין כבדים יש להקפיד יותר על זוית נמוכה, כ 5° בלבד ביחס למישור הקרקע. ולחילופין, כאשר הדבר אפשרי, זרימה מאונכת למישור הקרקע.
מים דלוחים אינם ברמת מי השתייה ולא עומדים בתקן הנדרש לאספקה ביתית, ולכן אסור לעשות בהם שימוש שיש בו מגע עם הגוף.
לגבי השקית צמחי מאכל, הדעות לגבי מים אפורים חלוקות מכיוון ששרידי חומרי הניקוי ואבקות הכביסה אשר נשארים במים יכולים להיות מזיקים עבור בני אדם.[2]
כאשר רוצים לתכנן מערכת טיהור מים אפורים צריך להתייחס לשלושה סוגי חומרים שיימצאו בחלק מהמים האפורים: פסולת אורגנית, שומן וחומרים כימים. אפשר להתמודד עם האתגר באמצעות מסננים ופתרונות מכניים וכימיים הדורשים חשמל, כמו כן אפשר ליצור מערכת סינון טבעית המבוססת על צמחים בעיקר.
היתרון המובהק בשימוש במים אפורים באסלות או גינות או תעשייה הוא חיסכון בשימוש במים ראויים לשתייה.