מקרא ביכורים
מצוות עשה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקרא ביכורים הוא מצוות עשה דאורייתא. מצווה זו, המובאת בספר דברים, מפרטת את נוסח הווידוי שהאיכר נדרש לומר, בליווי, הכהן, עם הבאת הביכורים לבית המקדש. הווידוי, המכונה "מקרא ביכורים", נחשב ל"אני מאמין" של עם ישראל הקדום, מאחר שהוא מהווה הצהרת אמונה באלוהי ישראל תוך כדי תיאור קווי ההיסטוריה הכלליים של העם.[1]
מקרא | דברים, כ"ו, א'–י"א |
---|---|
משנה תורה | ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ג', הלכה י' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קל"ב ספר החינוך, מצווה תר"ו |
הטקס הוא ציווי לדורות האמור להיערך באופן קבוע בבית המקדש העתידי, ובווידוי ישנו הדהוד של הציווי "בכל דור ודור אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"[2] שכן האדם המתפלל מביע הזדהות עם בני ישראל שסבלו במצרים. בווידוי ניכרת אליטרציה שמטרתה לסייע לשינון בעל-פה של הנוסח עבור הטקס הפולחני, כפי שניתן להבחין, בין היתר, בכך שהוא נפתח עם שלוש מילים ("אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי") המתחילות בעיצור אל"ף. בתנ"ך ניתן למצוא ציוויים נוספים רבים על אמירה בעלת משמעות דתית של תקצירי תולדות עם ישראל, בהם האדם מזכיר את תשועת יציאת מצרים (וכן אירועים נוספים) תוך כדי הבעת הזדהות עם אירועים אלו. ביסוד האמונה הישראלית עומדת החוויה ההיסטורית, ובאופן ייחודי יציאת מצרים, ועל כן תכיפות תקצירים היסטוריים אלו ומשמעותם הדתית.[3] בהמשך, נוסח הווידוי נקבע כחלק ממצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר והוא עומד במרכז ההגדה של פסח.[4]