סוללת יוני ליתיום
סוג של סוללה נטענת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוללת יוֹנֵי ליתיום היא סוללה חשמלית נטענת המבוססת על יציאה של יוֹנֵי ליתיום מהאלקטרודה השלילית (האנודה, היכן שמתרחש תהליך החמצון), מעבר של היונים דרך אלקטרוליט המוליך יוני ליתיום בלבד וכניסתם לאלקטרודה החיובית (הקתודה, היכן שמתרחש תהליך החיזור). במהלך הפריקה של הסוללה, מעבר יוני הליתיום מלווה בזרימת אלקטרונים מהאנודה לקתודה דרך המעגל החשמלי. במהלך טעינת הסוללה מתרחש התהליך ההפוך, כלומר יוני ליתיום עוברים מהקתודה לאנודה. המינוח "סוללת יוני ליתיום" בא להדגיש שבסוללות אלו האנודה עשויה מחומר המכיל יונים של ליתיום ומאפשר מעבר יונים כאלה ממנו ואליו בפריקה ובטעינה, להבדיל מסוללות ליתיום ראשוניות בהן האנודה עשויה ליתיום מתכתי.
הסוללה מספקת מתח של כ-3.6 וולט, בערך פי 3 מהמתח של סוללות ניקל-קדמיום (Ni-Cd) או ניקל מתכת הידריד (Ni-MH) נטענות. כמו כן, האנרגיה הספציפית של הסוללה יכולה להגיע עד 260 ואט-שעה לק"ג, כתלות באלקטרודות הנבחרות[1]. האלקטרודות הן אלקטרודות אינטרקלציה שיוני ליתיום יכולים לנדוד ביניהן (מהאנודה לקתודה בפריקה ומהקתודה לאנודה בטעינה), בניגוד לסוללות ליתיום ראשוניות בהן האנודה (האלקטרודה השלילית) בנויה מליתיום בצורתו המתכתית.
סוללות יוני ליתיום שכיחות בעיקר באפליקציות של מכשירים אלקטרונים ניידים, הודות לצפיפות האנרגיה הגבוהה שלהן, מספר מחזורי פריקה/טעינה גבוה ואיבוד נמוך של הקיבול במהלך המחזורים. כן נעשה שימוש בסוללות יוני ליתיום גם ביישומים צבאיים, כלי-רכב חשמליים ובשימושים שונים בתעופה.