סלסה (מוזיקה)
סגנון מוזיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סלסה (מספרדית: Salsa) היא סגנון מוזיקה לטינית שהתפתח בשנות ה-60 של המאה ה-20, בניו יורק, על-בסיס סגנונות קודמים שהגיעו לשם מקובה: ממבו, סון קובני וצ'ה צ'ה צ'ה, עם השפעות מקולומביה ופוארטו ריקו. כיום זה סגנון פופולרי, המנוגן על ידי מוזיקאים בכול העולם. קיימים גם מועדוני ריקוד לצלילי סלסה.
מוזיקת הסלסה מתאפיינת בכלי נגינה המנגנים תבניות אופייניות במקצב 8/8: כלי הקשה - טימבלס (מערכת תופים לטינית), קונגס או תופי קונגה, בונגוס או תופי בונגו, קלאווה, מאראקס וגווירו. פסנתר שמנגנן מונטונו - תבנית שחוזרת על עצמה, ומבוססת בדרך כלל על ארבעה אקורדים מז'וריים, וכלי נשיפה בדומה לג'אז שמנגנים את רוב המלודיה והמעברים. סימן הזיהוי של כל סגנונות הסלסה הוא תבנית הבאס - שמנגן על פעימות 2.5, 4, 6.5 ו-8 בניגוד לרוב הסגנונות המודרניים בהם הוא מנגן על 1 ו-5. תבנית הקלאווה האופיינית לסלסה כוללת 5 נקישות בכל תיבה, בפעימות 2,3,5,6.5,8. אליהם מצטרפת בדרך כלל שירה בספרדית שהיא השפה העיקרית של הסגנון. למוזיקה נלווה לעיתים קרובות ריקוד הסלסה, במספר סגנונות - ראו סלסה (ריקוד).
מוזיקאים לעיתים קרובות מבדילים בין סלסה לסוגים אחרים של מוזיקה לפי הקצב שלה[1].