סנוטה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סֵנוֹטֶה (מספרדית: Cenote; במקור משפת מאיה יוקטק "דזונוט" שפירושו "באר"[1]) היא בולען שנפער בסלע, המוצף בחלקו במי תהום. מרבית הסנוטות מצויות בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, ובחלק מהאיים הקריביים הסמוכים. מקור המונח בלשונם של התושבים בני המאיה של חצי האי יוקטן – ומשמעותו: מקום בו ניתן להשיג מים. חלק מהסנוטות, דוגמת "הסנוטה הקדושה" ("cenote sagrado") בצ'יצ'ן איצה, היוו אתר חשוב בפולחן הדתי של המאיה. הסנוטות מהוות לעיתים כניסה למערכת מערות תת-קרקעיות מוצפות, ומשום כך הן מהוות כיום אתרים פופולריים ביותר לצלילת מערות.