עזריאל דאיינה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי עזריאל[1] דאיינה[2] (כנראה לפני ה'ר"ל, 1470 – ה'רצ"ו 1536[3], אחרי חודש שבט) היה רב מחכמי איטליה בראשית המאה ה-16.
לידה |
לפני 1470 לפני ה'ר"ל |
---|---|
פטירה |
1536 ה'רצ"ו סביונטה, איטליה |
מקום פעילות | פיימונטה ולומברדיה, איטליה |
תקופת הפעילות | ?–1536 |
השתייכות | רבני איטליה |
תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה |
חיבוריו | שו"ת |
רבי עזריאל בן שלמה דאיינה, עמד בקשר תורני בכתב עם רבים מחכמי איטליה בני דורו. מידידיו היו הפוסק הרב מאיר קצנלנבוגן (מהר"ם פדובה), ופרשן המקרא רבי עובדיה ספורנו.[4]
לדעת שמחה אסף היה רבי עזריאל דאיינה "חשוב מאד בעיני בני דורו שהרבו לפנות אליו בשאלות"[5] ואילו יעקב בוקסנבוים מפקפק במסקנתו זו ולדעתו הצטמצמה השפעתו לקהילה היהודית הצרפתית במונפראטו[6] ובלומברדיה.
חידושיו בהלכה השתמרו, מלבד בספר השו"ת שלו שנדפס בישראל במאה ה-20 מכתבי יד, גם בספרי "עיקרי הד"ט" של רבי דניאל טירני מפירנצה.
יש שייחסו לו את הפירוש על תרגום אונקלוס "פתשגן", המכונה "יא"ר"[7]. ויש שייחסו את הפירוש לבנו[8]. אמנם חוקרים אחרים טענו שהפירוש קדום יותר, אלא שעותק ממנו התגלגל לר' יעקב שחתם את שמו בקולופון.[9]