פה ושם בארץ ישראל
ספר מאת עמוס עוז / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פה ושם בארץ ישראל הוא ספר מסע תיעודי של הסופר עמוס עוז, המספר על מפגשים שהיו לו עם אנשים שונים ברחבי ארץ ישראל ב-1982. עוז כתב שהספר "אינו עיתונאי, אינו ספרותי, אינו דוקומנטארי ואינו פובליציסטי-אידאולוגי בלבד, אלא ממזג בתוכו את היסודות האלה."[1]
עטיפת הספר | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | עמוס עוז |
סוגה | ספרות דוקומנטארית |
הוצאה | |
הוצאה | עם עובד |
תאריך הוצאה | 1983 |
מספר עמודים | 192 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 001006460, 002719298, 003375665, 001312010, 003373346, 001008089 |
הראיונות המתוארים בספר פורסמו, כל אחד לחוד, בשבועון דבר השבוע, בין נובמבר 1982 לינואר 1983. לאחר מכן הם אוגדו לספר (בצירוף אחרית דבר וכמה תגובות) באפריל של אותה שנה.
הספר מסקר בהרחבה פנים שונות של החברה הישראלית, וכולל ראיונות עם חרדים, מתנחלים, ערבים, זקנים, צעירים ועוד אחרים, בליווי פרשנות והגיגי ליבו של הסופר. עם זאת, עוז ביקש להדגיש בהקדמה לספרו שהוא אינו מתיימר להציג חתך אוכלוסייה, או מדגם של אוכלוסיית ישראל, אלא רק "מקומות מעטים ואנשים מעטים".[2]
אף שהוא עוסק במגוון נושאים, במרכז הספר נמצא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בהקשר הפוליטי של שנות השמונים. מרבית הראיונות והמפגשים עוסקים, במידה זו או אחרת, בסכסוך.
במרבית הראיונות והמפגשים (אם כי לא בכולם), עוז לא התווכח עם בני שיחו, אלא רק שאלם שאלות ורשם את דבריהם. לעומת זאת, בספרו הציג עוז ביקורת נוקבת על רבים מהמרואיינים.