פוטנציאל חשמלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באלקטרוסטטיקה, הפוטנציאל החשמלי (מסומן לרוב ב- או ב-) הוא האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית ליחידת מטען.
בעבור מטען בוחן[1], אותו נהוג לסמן באות q, פוטנציאל חשמלי בכל נקודה הוא היחס בין האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של מטען הבוחן q, לבין גודל המטען.
בדומה לאנרגיה פוטנציאלית, הפוטנציאל החשמלי נקבע רק על ידי קבוע, התלוי בנקודת יחוס שניתנת לבחירה. לכן, הגודל בעל המשמעות הפיזיקלית אינו הפוטנציאל עצמו (שכאמור, לערכו האבסולוטי אין חשיבות), אלא: ההפרש בין ערכי הפוטנציאל בנקודות שונות, הפרש המכונה מתח חשמלי. גודל זה הוא העבודה ליחידת מטען שיש לבצע כנגד הכוח החשמלי, כדי להעביר מטען בוחן בין הנקודות. בעבור גופים סופיים, מקובל לקבוע את הפוטנציאל כך שהוא מקבל ערך אפס ב"אינסוף" (באופן מעשי: במרחק גדול מן המערכת הפיזיקלית); ובמקרה זה הפוטנציאל החשמלי בנקודה כלשהי שווה לעבודה (ליחידת מטען) שיש לבצע כנגד הכוח החשמלי, כדי להביא לנקודה זו מטען בוחן מהאינסוף.
הפוטנציאל החשמלי הוא פונקציה סקלרית של המרחב (כלומר: ). הפוטנציאל נמדד ביחידות של וולט במערכת היחידות SI[2], ובסטטוולט במערכת היחידות CGS.