פרדסטינציה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרדסטינציה (תורת הגזירה הקדומה) היא מונח בתאולוגיה הנוצרית שפירושו חריצת גורלה של הנפש לגיהנום או לגן עדן, לפי החלטה מראש של האל ללא תלות במעשיו של האדם. הפרדסטינציה מהווה פרדיגמה מרכזית בתורתו של מרטין לותר, וזכתה לפרשנויות שונות בנצרות הקלוויניסטית והלותרנית. האמונה בפרדסטינציה מערערת למעשה את אחד היסודות המרכזיים בכנסייה הרומית-קתולית, משום שהיא שוללת ביסודה את האמונה שמעשיו של האדם בעולם הזה הם אשר יקבעו את חריצת דינו של האדם בידי האל ביום הדין.
מול הפרהדסטינציה ניצבת הבחירה החופשית.
יש סתירה בין האמונה בגזירה הקדומה לבין הצורך לחזור בתשובה או הצורך ברכישת שטר מחילה.
הסוציולוג מקס ובר ואחרים טענו כי הבניית יסוד רעיוני זה בתוך הפרוטסטנטיזם, כללה יסוד רעיוני משלים, על פיו ניתן לדעת מה מידת אהבתו של האל לאדם עוד בחייו על פי מצבו החומרי. על כן, ובר מייחס לפרדסטינציה את אחת המוטיבציות המרכזיות לעלייה והתבססות של הסדר הקפיטליסטי בקרב נוצרים פרוטסטנטים וקלוויניסטים במערב אירופה החל מהמאה ה-16 ואילך. צבירת הון ונכסים, שהם אחד מסימניה של התקופה המודרנית, נתפסו על ידי תושבי האזורים המפותחים כלכלית באירופה שקיבלו את הנצרות הקלוויניסטית והפרוטסטנטית כעדות לבחירתו של האל. דהיינו, הצלחתו של האדם מבחינה חומרית היא סימן ואות לכך כי הוא נמנה עם "הנבחרים" של האל. כך נוצרה מוטיבציה להצלחה חומרית מתמשכת וצבירת הון בקרב מאמינים נוצריים שהשתייכו לזרמים אלו[1].