פרמנידס (דיאלוג אפלטוני)
ספר מאת אפלטון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרמנידס (ביוונית: Παρμενίδης) הוא דיאלוג מאוחר של הפילוסוף היווני אפלטון, שנכתב במאה ה־4 לפנה"ס. הפרמנידס נחשב לדיאלוג האניגמטי ביותר שכתב אפלטון, ולקשה ביותר לפרשנות.[1][2] הדיאלוג מתאר שיחה פיקטיבית בין סוקרטס הצעיר לבין הפילוסופים האלאטיים פרמנידס וזנון מאלאה.
פרמנידס מתוך אסכולת אתונה | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | אפלטון |
שפת המקור | יוונית עתיקה |
סוגה | דיאלוג אפלטוני |
ניתן לחלק את הדיאלוג לשלושה חלקים: שיחת הפתיחה, הביקורת של פרמנידס על תורת האידיאות, והדדוקציות של פרמנידס.[3] במהלך שיחת הפתיחה סוקרטס דן בטענה של זנון לפיה לא ייתכן ריבוי. סוקרטס מנסה לענות לטענותיו של זנון על ידי פנייה לתורת האידיאות. על כך משיב פרמנידס בבחינה של התיאוריה של סוקרטס, ושוטח מספר ביקורות הרסניות לתורת האידיאות. פרשנים מסוימים ראו בחלק זה של הדיאלוג עדות לקשיים שזיהה אפלטון בתיאוריה שלו עצמו.[4] חלקו העיקרי של הדיאלוג מוקדש לבסוף לשיחה בין פרמנידס לאדם צעיר בשם אריסטו (שאין לבלבל בינו לבין הפילוסוף אריסטו). פרמנידס מציג שמונה דדוקציות בהן הוא בוחן מה נובע מן ההנחה ש"האחד ישנו" ומההנחה ש"האחד אינו".
הפילוסוף והאידיאליסט הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל טען בהקדמה לחיבורו 'הפנומנולוגיה של הרוח' כי ה'פרמנידס' של אפלטון ”מן הסתם הוא היצירה הגדולה ביותר של אמנות הדיאלקטיקה העתיקה”.[5]