פרשת הגזזת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרשת הגזזת הוא כינוי לטיפול הרפואי שהוענק בישראל מקום המדינה ב-1948 ועד ל-1960 לחולים במחלת העור גזזת, ובהמשך להשפעותיו הבריאותיות והחברתיות. הטיפול בוצע באמצעות קרני רנטגן, הטיפול הרפואי המקובל אז למחלה. מרבית המטופלים היו עולים חדשים שהגיעו לישראל בעלייה ההמונית ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון, אם כי גם בעולים מארצות אחרות[1].
למרות שהטיפול נחשב אז כטיפול מקובל במחלה, הוא נתפס בעיני פעילים מזרחיים כהוכחה לעוולות שבוצעו בשנות ה-50 של המאה ה-20 כתוצאה מהאיבה מצד הרשויות בקליטת הפליטים היהודים ממדינות ערב בחברה הישראלית וקיפוח הציבור המזרחי מצד הרשויות. בעקבות הפרשה הוקם המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת, הפועל מכוח חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994.