קבלת הוראות מרן
כלל הלכתי בכללי הפסיקה לקבלת דעתו של רבי יוסף קארו על פני פוסקים אחרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קבלת הוראות מרן הוא כלל הלכתי המציין את המחויבות להתחשב בדעתו של הרב יוסף קארו (המכונה מרן) כדעה המכריעה בכללי הפסיקה לעומת פוסקים אחרים.
לפי כלל זה יש לפסוק כדעת השולחן ערוך גם כאשר פסק נגד דעת רוב הפוסקים.[1] כלל זה התקבל בעיקר בקרב פוסקים רבים בקהילות הספרדים וצפון אפריקה.
כלל קבלת דעת מרן מוסכם על רבים מהפוסקים הספרדים. יש פוסקים התומכים בו באופן גורף, וישנם שקיבלו כלל זה באופן חלקי בלבד מטעמים שונים, כמו הצורך להתחשב בכללים נוספים כמו "קבלת הוראות האר"י" או "קבלת הוראות הרמב"ם", פוסקים ספרדים אחרים אינם מקבלים כלל זה ככלל פסיקתי[2].
בנוסף ישנן הגבלות שונות החלות על כלל זה, למשל כאשר פסיקת מרן סותרת מנהג קדום.
שימוש בולט בכלל זה נעשה בספריו של הרב עובדיה יוסף ובספרי הפוסקים ההולכים בשיטתו.