קופרוליט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קופרוליט (או קופרולית) היא צואה מאובנת. קופרוליטים מסווגים כעקבות מאובנים בניגוד לגופים מאובנים, שכן הם מעידים על התנהגות החיה (במקרה זה, תזונה) ולא על המורפולוגיה שלה. השם נגזר מהמילים ביוונית עתיקה κόπρος ("קופרוס", שמשמעותה "גללים") ו-λίθος ("ליטוס", שמשמעותה "אבן"). הם תוארו לראשונה על ידי ויליאם בקלנד (William Buckland; 1784–1856) בשנת 1829. קודם לכן הם היו קרויים "אצטרובלים מאובנים" ו"אבני בזואר". הם משרתים מטרה חשובה בפלאונטולוגיה מכיוון שהם מספקים עדות ישירה לטריפה ולתזונה של מינים שנכחדו.[1] גודלם של הקופרוליטים עשוי לנוע בין כמה מילימטרים למעל ל-60 סנטימטרים.
באנגלית נוהגים להבחין בין קופרוליטים שהם גללים מאובנים ל"פלאו-צואה" (Paleofaeces) שהיא צואת אדם עתיקה שהשתמרה. כמו בסוגי מאובנים אחרים, בקופרוליטים הוחלף חלק גדול מההרכב המקורי שלהם על ידי משקעים של מינרלים כמו סיליקט וסידן פחמתי. פלאו-צואה, לעומת זאת, שומרת על חלק גדול מההרכב האורגני המקורי שלה וניתן לשחזר אותה כדי לקבוע את תכונותיה הכימיות המקוריות, אם כי בפועל המונח קופרוליט משמש גם לחומר צואתי אנושי קדום בהקשרים ארכאולוגיים.[2][3][4]