קנאים (בית שני)
תומכי זרמים קיצוניים של תנועת השחרור בימי בית שני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קנאים (ביוונית: Ζηλωτής, תעתיק: זֵלוֹטֵס) הוא שם כולל למורדים שפעלו בירושלים בתקופת המרד הגדול ברומאים. בין קבוצות אלו היו הסיקריים, אנשי הפילוסופיה הרביעית, וכן קבוצות לוחמים בעלות מנהיגים שונים, ללא קשר ארגוני ביניהן[1].
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו הערה בדף השיחה (פסקת "לאחר תיקון שגיאות"). | |
במסגרת האידאולוגיה הקנאית, ראו הקנאים במעשה פינחס המקראי מודל לחיקוי. בעקבותיו, ויותר קרוב לזמנם שלהם, נטלו הקנאים כדגם את מתתיהו החשמונאי, שמעון בן שטח ואחרים[1].
הקנאות הייתה מעוגנת בהווי חיים פרושי, תוך הקפדה על חסידות יתרה. קיום הקנאים באופן מובהק כפלג של הפרושים החל מימי הורדוס ואילך, כאשר הנסיבות השונות הגבירו והפחיתו את פעילות הקבוצות הקנאיות[1].