רבי יצחק עטושיא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יצחק עטושיא (בכמה מהגרסאות גם: ר' יצחק איש כפר עיטוש) היה אמורא ארצישראלי בדור השלישי והרביעי (סוף המאה ה-3 עד תחילת המאה ה-4).
לפי הסברה, שמו בא לו ממקום מוצאו - הכפר עטוש, המזוהה כיום עם "ח'רבת עטושה" שבשיפולי בקעת יבנאל בגליל התחתון[1].
רבי יצחק עטושיא שאל מריש לקיש[2], והיה תלמידו של רבי זירא[3][4], וכך מובא בתלמוד: ”ר' יצחק עטושיא אמר קומי ר' זעירא משום דבית רבי ינאי אפונים חיים מערבין בהן למי נצרכה לרבי מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן”[5]. לפי דעה אחת היה אף תלמידו של רבי ירמיה[3].
כמו כן, נזכר מספר פעמים בסדר נשים: ”אייתי דרבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנון ליה כגיטין כן מתנה, אמר ליה רבי בא או מה גיטין אם לא נתן בחייו לא נותן”[6], וכן: ”אייתי ר' זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה וכל מנחה בלולה בשמן, מה אנן קיימין אם בבלול של חיטין כבר הוא אמור”[7].
בנו, רבי חייא (גם: רבי חייה), היה אף הוא תלמיד חכם[8].