ריכרד וגנר
מלחין גרמני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וילהלם ריכרד וגנר (בגרמנית: Wilhelm Richard Wagner; 22 במאי 1813 – 13 בפברואר 1883) היה מלחין, תאורטיקן מוזיקה ומסאי גרמני, שעיקר תרומתו בתחום האופרה. יצירתו, בעיקר המאוחרת יותר, בולטת במרקם המורכב שלה, ובסגנון המוזיקלי שנחשב בדרך כלל לפסגת הזרם הרומנטי. בתור מוזיקאי גרמני מהשורה הראשונה, רשם לזכותו חלוציות מתקדמת בשפה המוזיקלית – עם יצירות מופת כ"טבעת הניבלונג" ו"אמני השירה מנירנברג". שלא כמו רוב מלחיני האופרה, וגנר כתב הן את הליברטו והן את המוזיקה לכל אחת מהאופרות שלו.
וגנר במינכן, 1871 | |
לידה |
22 במאי 1813 לייפציג, סקסוניה |
---|---|
פטירה |
13 בפברואר 1883 (בגיל 69) ממלכת איטליה ונציה, איטליה |
שם לידה | Wilhelm Richard Wagner |
שם במה | K. Freigedank |
מקום קבורה | Wahnfried |
מוקד פעילות | ממלכת סקסוניה |
תקופת הפעילות | 1831–1883 (כ־52 שנים) |
מקום לימודים | אוניברסיטת לייפציג, קרויצשולה, בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג |
סוגה | אופרה, choral symphony, מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | גרמנית |
כלי נגינה | פסנתר |
בן או בת זוג |
קוזימה וגנר מינה פלאנר |
צאצאים | זיגפריד וגנר, איזולדה וגנר |
פרסים והוקרה | אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1873) |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
בתחילת המאה ה-20 תפסה יצירתו ומורשתו של וגנר מקום מרכזי במינכן, שבתקופה הזו היוותה מרכז אמנותי, יצירתי, מוזיקלי ורעיוני חופשי ופורה. כפי שהעיד על כך יוסף קרוק, שהגיע למינכן במהלך 'גלותו' הפוליטית שנכפתה עליו בעקבות המהפכה הרוסית של 1905:
פולחן ואגנר נשאר איפוא גם לאחר מותו. וכאשר הציגו את "לוהנגרין", "טריסטן ואיזולדה" משל ואגנר ואת כל הסידרה של "טבעת הניבלונגים", היה הדבר ניכר כמעט בכל חיי העיר. כיוון שהצגות האופרות האלו נמשכות זמן, היתה התחלתן חלה בשעה מקודמת יותר. ברובעי האוניברסיטה ובשכונות האמנים — אך במידה מסויימת גם בחלקי עיר אחרים — היו מקדימים לסגור את בתי־העסק ואת בתי־הקפה. הרחובות לבשו מראה חגיגי. "היום מציגים את ואגנר!" — היו שומעים ברחוב.[1]
לווגנר השפעה גדולה על התרבות העולמית, בעיקר בזכות 13 האופרות שיצר. יצירותיו השפיעו רבות גם על גדולי הסופרים, ההוגים והמשוררים, בהם תומאס מאן, שארל בודלר ופרידריך ניטשה. גם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ציין במכתביו את התרשמותו העמוקה מהאופרה "טנהויזר".
ביצירותיו, במיוחד אלה של תקופתו המאוחרת, בולטים ההרמוניה, התזמור ושימוש במוטיבים מרכזיים באופרות. הלחנתו השפיעה רבות על מלחינים ומוזיקאים רבים וגם על התפתחות המוזיקה הקלאסית. לעיתים מתוארת האופרה שלו, טריסטן ואיזולדה כסימן לתחילת המוזיקה המודרנית.
וגנר נודע באנטישמיות החריפה שלו בחייו, ובקשר של המוזיקה שלו ושל משפחתו אל הנאצים לאחר מותו. מסיבות אלה מוחרמות יצירותיו על ידי התזמורות הגדולות בישראל,[2] ועל ידי תאגיד השידור הישראלי.[3]