רשתות טלוויזיה ברוסיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הטלוויזיה בפדרציה הרוסית הוא אמצעי התקשורת הפופולרי ביותר ברוסיה, ופועלות בה כ-300 רשתות טלוויזיה ארציות,[1] בהן שלוש רשתות עיקריות המכסות כ-90% משטחי רוסיה: הערוץ הראשון, רוסיה-1 ו-אן-טה-וה, הנמצאות בבעלות ישירה או עקיפה של הממשלה.[2] רוב הרשתות הן רשתות טלוויזיה מסחרית.
הרשת הראשונה, הערוץ הראשון החלה לשדר בשנות ה-40 שידורי טלוויזיה תעמולתיים על חיי התרבות הסובייטיים, תחת השם הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות, כאשר הרשת השנייה — רוסיה-1 — שכונתה בעבר "הערוץ השני", נוסדה ב-1960 לצד 15 ערוצי טלוויזיה לכל אחת מן הרפובליקות של ברית המועצות.
בשנות ה-70 וה-80 הייתה הטלוויזיה אמצעי התקשורת העיקרי במשקי הבית הסובייטיים וכ-75 מיליון משקי בית החזיקו טלוויזיה באותה עת.
ב-1991 כללה מערכת הרדיו והטלוויזיה של ברית המועצות ארבע רשתות טלוויזיה ארציות, 52 תחנות טלוויזיה ברפובליקות הסובייטיות ו-78 תחנות אזוריות בשטחי הרפובליקה הרוסית.
מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 פועלות מספר חברות של שירותי טלוויזיה בכבלים המעניקות שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, כשהגדולות שבהן הן חברת Tricolor TV ולה מנויים ב-12 מיליון בתי אב ומחזיקה ב-30% משוק הטלוויזיה המסחרית וחברת NTV Plus, הנחשבת לוותיקה ביותר ברוסיה (הוקמה ב-1996). לצדן פועלות חברות נוספות כחברת STV, MTC וחברת אוריון אקספרס שלה יותר ממיליון מנויים.
כיום, ישנם 15,000 משדרים ברחבי רוסיה.