שביתת הסטודנטים (1970)
מחאת סטודנטים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ב-2 במאי 1970, בעקבות פלישת צבא ארצות הברית לקמבודיה (Cambodian Campaign) כחלק ממלחמת וייטנאם, פרצה בארצות הברית שביתת הסטודנטים של 1970. הסטודנטים נקטו רוב הזמן במחאה לא אלימה, אך היו מספר אירועים אלימים, בהם שריפת בניין העתודה האקדמית של צבא ארצות הברית באוניברסיטת קנט סטייט, קנט, אוהיו. ב-4 במאי, כח של המשמר הלאומי, שלא הוכשר כראוי, התעמת והרג ארבעה סטודנטים במהלך אירוע מחאה במכללה. ב-14 במאי ב - ג'קסון, מיסיסיפי, שוטרים מהמשטרה המקומית והאזורית הרגו סטודנט ועובר אורח בג'קסון סטייט קולג'[1]. כתגובה לאירועים, יותר מ-450 אוניברסיטאות, מכללות ובית ספר תיכוניים ברחבי ארצות הברית הושבתו על ידי הסטודנטים והתלמידים. בקמפוסים נערכו עצרות מחאה אלימות ולא אלימות בהם היו מעורבים יותר מ-4 מיליון סטודנטים[2].
פעולות מחאה נגד מלחמת וייטנאם התרחשו בקמפוסים ברחבי ארצות הברית במשך מספר שנים. אירוע הירי באוניברסיטת קנט סטייט עורר סטודנטים ברחבי ארצות הברית להתמקד בדרכי מחאה לא-אלימות, וקבוצת סטודנטים העלתה את הרעיון לבצע שביתה כללית באוניברסיטאות עד לסיום המלחמה. לפעולה קראו "המורטוריום לסיום המלחמה בווייטנאם" (Moratorium to End the War in Vietnam). השביתה התרחשה בתאריך ה-15 בכל חודש, עד לסיום המלחמה.
ב-8 במאי, עשרה ימים לאחר שהנשיא ניקסון הודיע על הפלישה לקמבודיה (ו-4 ימים אחרי אירוע הירי בקנט סטייט), 100,000 מפגינים התאספו בוושינגטון ועוד 150,000 בסן פרנסיסקו[3]. בכל רחבי ארצות הברית, סטודנטים הפנו את זעמם למבני העתודה (מוסדות להכשרה של אנשי צבא) בקמפוסים השונים. בסך הכל, 30 מבנים נפגעו. 26 עימותים אלימים בין סטודנטים ואנשי המשטרה התרחשו בקמפוסים ויחידות המשמר הלאומי פעלו ב-21 קמפוסים ב-16 מדינות[3]. על פי רוב ההפגנות לא היו אלימות אך האווירה הייתה מתוחה. סטודנטים באוניברסיטת ניו-יורק, למשל, תלו שלט עם הכיתוב: "הם לא יכולים להרוג את כולנו."[4]