שלטון הטרור
פרק במהפכה הצרפתית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שלטון הטרור (או "הטרור", בהקשר המתאים; בצרפתית: la Terreur) היה פרק במהפכה הצרפתית שנמשך מספטמבר-אוקטובר 1793 ועד לאוגוסט 1794[1] והתאפיין בדיכוי אלים ואכזרי של כל מי שנחשד כאויב המהפכה מבית ובהוצאות להורג ומעשי טבח והרס רבים.
ניתן לחלק את הטרור לשלוש תקופות נפרדות. הראשונה והעקובה מדם מכולן פרצה על רקע התלכדות של משבר כלכלי חמור, סדרת תבוסות במלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה ושורה של מרידות פנימיות במחאה על מדיניות הגיוס הכללי וההפקעות הנוקשה של השלטונות המונטניארדיים. עוד ב-11 אוגוסט 1793 הושעתה החוקה החדשה שניסחה הוועידה הלאומית, במהלך ספטמבר הועברו חוקי חירום לטיפול במשבר וב-10 באוקטובר נקבע שהוועד לשלום הציבור יפעל כממשלה זמנית עד להשבת השקט. הערים המורדות הוכנעו ואזרחים חשודים הוצאו להורג באלפיהם, בחבל ונדה דוכאה התקוממות מקומית באכזריות רבה ובפריז הבירה הומתו דמויות פוליטיות בכירות, כגון המלכה מארי אנטואנט ורבים ממנהיגיה המוקדמים של המהפכה. הכנסייה הקתולית, שזוהתה עם האויב, נרדפה ביסודיות. טרור ראשון זה, שהתפתח כמעט מאליו בעיקר עקב יוזמה מקומית, הופסק להלכה עם חוקי 14 בפרימר שעברו ב-4 בדצמבר וקיצצו את סמכויות הגופים האזוריים, אם כי נדרשו עוד חודשים לרגיעה למעשה. אבל האלימות והריב הופנו עתה פנימה, והמונטניארדים עברו לנהל מאבק שליטה קשה בינם לבין עצמם. הסיעה האברטיסטית שדגלה בהחרפת הטרור התעמתה עם המתונים יותר וניסתה להוביל הפיכה. בתגובה, נאסרו ראשיה והוצאו להורג ב-24 במרץ 1794. גם המונטניארדים הפייסניים ביותר, ממחנה ז'ורז' דנטון, נחשדו כאויבים וחוסלו כך בתורם כמעט מיד לאחר מכן, ב-5 באפריל. שלב זה הותיר את מקסימיליאן רובספייר, מנהיג המרכז, כשליט יחיד למעשה. רובספייר השיק טרור נוסף נגד כל מי שראה כאויב, תחת חוקי החירום של 22 בפְּרֵרִיאָל שעברו ב-10 ביוני. תקופה זו, שנודעה כ"טרור הגדול", הייתה הרבה פחות שטופת דם מהראשונה, אך ההוצאות להורג היו תכופות יותר: בפריז הומתו 1,515 איש עד אוגוסט. צירי הוועידה חששו לחסינותם לאחר סבבי הטיהורים באביב, והתאחדו נגד רובספייר, שהופל בהפיכה והוצא בעצמו להורג ב-28 ביולי. נפילתו סימנה את קץ הטרור ככלל בידי הוועידה העייפה והמפוחדת ששבה ונטלה את השלטון לידיה, והמנגנונים והחוקים שאפשרו אותו בוטלו. ב-1 באוגוסט הופקעו חוקי פרריאל, ב-10 נעצר התובע של בית-הדין המהפכני המיוחד, וב-11 באוגוסט 1794 נשללו כמעט כל סמכויות הוועד לשלום הציבור.
במהלך כל חודשי הטרור הוצאו להורג אחרי משפט מסודר, לפי התיעוד הרשמי, למעלה מ-16,000 איש. כולם נערפו בגיליוטינה, מכשיר ההריגה האחיד והתקני של מערכת החוק, שהייתה לסמל התקופה. לפי הערכות עוד כ-25,000 מתו בנסיבות שונות כתוצאה ממנו ברחבי צרפת, כולל מתים בפעולות-תגמול צבאיות ואולי 10,000 שנפלו קרבן לתנאים הקשים בבתי-הכלא המוצפים אסירים. הפרק העקוב ביותר מדם היה דיכוי המרד בוונדה, שגבה לפחות 100,000 נפש, הרבה יותר מבשאר המדינה. הרוב המוחלט של הקרבנות מת בגל הראשון מקיץ 1793 ועד תחילת 1794. הטרור הותיר מורשת של אלימות ונקמה, ערער את החוק והסדר, ומנע פשרה בין המחנות הפוליטיים הנצים ועם המורדים האנטי-מהפכניים. בכך הובטח המשך הזעזועים וניסיונות ההפיכה שהוסיפו לפקוד את צרפת עד עליית נפוליאון. אחרי דיכוי השמאל שעמד מאחוריו, נפגעי הרדיפות השיקו ב-1795 מערכת נקמה שכונתה "טרור לבן" ורצחו במעשי לינץ' לפחות 2,000 מאנשי המשטר הקודם שהואשמו במעורבות בטרור.