שרפת פסולת
תהליך לטיפול בפסולת הכרוך בעירה של חומרים אורגניים הכלולים בחומרי פסולת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שרפת פסולת היא תהליך לטיפול בפסולת הכרוך בבעירה של חומרים אורגניים הכלולים בחומרי פסולת.[1]
שרפה ומערכות אחרות לטיפול בפסולת בטמפרטורה גבוהה מתוארות כ"טיפול תרמי". שרפת חומרי פסולת ממירה את הפסולת לתוצרים של אפר, גזי פליטה וחום. האפר נוצר ברובו על ידי המרכיבים הלא אורגניים של הפסולת והוא עשוי לקבל צורה של גושים מוצקים או חלקיקים המועברים על ידי גזי הפליטה. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בחום שנוצר על ידי השרפה לצורך הפקת אנרגיה כגון חשמל.
מרבית המשרפות שנבנו לפני כמה עשורים לא כללו התקנת אמצעים לצמצום פליטת חומרים מזהמים וחומרים מסוכנים, כמו כן לא כללו שלבי מיחזור טרם הכנסת הפסולת לכבשנים ולא ייצרו חשמל. אף כי בשנים האחרונות מרבית המשרפות החדשות שהוקמו פועלות לצמצום כמות המזהמים הנפלטים בתהליך הבעירה, קיימים מחקרים המצביעים על הסכנות הנשקפות בתהליך השרפה והנזק אשר עשוי להיגרם לקהילות מקומיות כתוצאה מהחשיפה לתוצרי השרפה.[2][3][4][5] בנוסף, חלק ניכר מגזי הפליטה של המשרפות הם גזי חממה רעילים התורמים להתחממות הגלובלית.[6]
שרפת פסולת מצמצמת את המסה המוצקה של הפסולת המקורית בעשרות אחוזים (תלוי בהרכב ובמידת ההתאוששות של חומרים כמו מתכות מהאפר למיחזור). בתום תהליך הבעירה נותרים חומרים שאינם התכלו (פסולת שיורית), לרוב מתכות כבדות, חלקן נפלטות דרך ארובות המתקן ומרביתן נערמות בתחתית הכבשנים ומצריכות פינוי מיוחד.
תהליך הבעירה כולל פליטת מזהמים. מתוצרי השרפה הנפוצים והרעילים ביותר הן התרכובות הכימיות דיאוקסין הידועות כמסרטנות.[7] משרפות פסולת מודרניות, הנבנות על פי תקנים מיוחדים, כוללות אמצעים לוויסות והקטנת פליטת מזהמים, אך אינן מונעים אותם. במדינות רבות בעולם מתקיימות מחאות ציבוריות רבות נגד הקמת מתקני שרפת פסולת בסמיכות לתושבים[8][9], בחלקן אף הוקמו תנועות מחאה המוניות. בישראל החלה להתעורר מחאה נגד הקמת מתקני השרפה בעקבות כוונת המשרד להגנת הסביבה לתכנון הקמתן של מתקני שרפת פסולת ברחבי ישראל.[10]