תאוריית החיידקים כגורמי מחלות
תיאוריה מדעית מקובלת לגבי היווצרות מחלות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית החיידקים כגורמי מחלות או תורת המחלות עקב פתוגנים היא תאוריה מדעית לפיה מיקרואורגניזמים הידועים כפתוגנים יכולים לגרום למחלות מדבקות. תאוריה זו פותחה במהלך המאה ה-19 והיא התאוריה המקובלת עד היום למחקר וריפוי מחלות רבות. האורגניזמים, זעירים מכדי להיראות ללא מיקרוסקופ, פולשים לגופם של בני אדם, לבעלי חיים אחרים ולמארחים חיים אחרים. הגידול והרבייה שלהם בתוך המארחים שלהם עלולות לגרום למחלות. המילה "פתוגן" מתייחס לא רק לחיידק אלא לכל סוג של מיקרואורגניזם, כגון פרוטיסטים או פטריות, ואף לפתוגנים שאינם חיים, כגון נגיפים, פריונים או וירואידים.[1] מחלות הנגרמות על ידי פתוגנים נקראות מחלות זיהומיות.
גם כאשר פתוגן הוא הגורם העיקרי למחלה, גורמים סביבתיים ותורשתיים ומצב בריאות מערכת החיסון משפיעים לרוב על חומרת המחלה, ולשאלה האם פרט מארח פוטנציאלי נדבק כאשר הוא נחשף לפתוגן. פתוגנים הם גורמים נושאי מחלות שיכולים לעבור מפרט אחד לאחר בכל יצור חי. מחלות זיהומיות נגרמות על ידי גורמים ביולוגיים כגון מיקרואורגניזמים פתוגניים (וירוסים, חיידקים ופטריות) וכן על ידי טפילים.
צורות בסיסיות של תאוריית החיידקים הוצעו על ידי ג'ירולמו פרקסטורו בשנת 1546, והורחבו על ידי מרקוס פון פלנצ'יז בשנת 1762. עם זאת, דעות כאלה ספגו זלזול במדינות המערביות ולא היו ידועות כלל במדינות אחרות. מדענים ורופאים האמינו במקום זאת בהסברים כמו תאוריית המיאזמה של גאלן שטענה כי "אוויר רע" (לדוגמא אוויר מסריח מביצות או ביוב) גורם לרוב המחלות המידבקות.
בתחילת המאה ה-19, חיסון נגד אבעבועות שחורות היה נפוץ באירופה, אם כי הרופאים לא הבינו כיצד הוא פועל או כיצד להרחיב את עקרון החיסון למחלות אחרות. תקופת מעבר החלה בסוף שנות ה-1850 עם עבודתו של לואי פסטר. התאוריה זו הורחבה מאוחר יותר על ידי רוברט קוך בשנות ה-80 של המאה ה-19. בסוף אותו עשור, תאוריית המיאזמה נאבקה מול תאוריית הפתוגנים כגורמי מחלות. וירוסים התגלו לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. בסופו של דבר, התפתח "עידן זהב" של בקטריולוגיה, שבמהלכו הובילה תורת הפתוגנים לזיהוי מהיר של האורגניזמים הממשיים הגורמים למחלות רבות.[2]
בעקבות ביסוס התאוריה חוקרים החלו להשתמש בה לחקר מחלות מדבקות בקרב בני אדם, בעלי חיים וצמחים (כולל צמחים לחקלאות) והחלו לפתח טיפולים ותרופות רבות במחלות מדבקות. דבר זה גרר שינוי בריאותי, חברתי וכלכלי בעל היקף והשלכות אדירות. לדוגמה באמצע המאה ה-19 שיעור תמותת התינוקות (מוות עד גיל שנה) בארצות הברית היה מעל 217 מקרי מוות לאלף לידות, עד 1950 נתון זה ירד ל-30 מקרי מוות ועד 2010 ירד לרמה של 7 מקרי מוות לאלף לידות (פחות מאחוז). בזכות התאוריה חוקרים ורופאים יכולים לרפא מחלות שהיו מחסלות בעבר מיליוני בני אדם בכל שנה, והיא מהווה את אחד היסודות החשובים למיקרוביולוגיה קלינית.