תולה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תולה (בלטינית: Thule, ביוונית עתיקה: Θούλη) הוא השם שניתן בין 330 ל-320 לפני הספירה על ידי מגלה הארצות פיתאס לאי אותו הציג כצפוני שבאיים הבריטיים. בעת ביקורו בתולה הוא מצא שאורך הלילה הקיצי היה שעתיים עד שלוש שעות בלבד. על תושבי תולה הוא מספר שהם אוגרים את התבואה באסמים, אוכלים פירות, שותים חלב, ומכינים משקה העשוי מדגנים ומדבש.
בספרות הלטינית ושל ימי הביניים נעשה שימוש בשם "תולה הרחוקה ביותר" (בלטינית: ultima Thule) כדי לתאר מקום מרוחק מעבר לגבולות העולם הידוע.[1] בביטוי זה משתמש המשורר הרומי ורגיליוס בשירתו האפית "האיניאדה". בימי הביניים המאוחרים ובעת החדשה המוקדמת זוהתה תולה עם איסלנד וגרינלנד. במאה ה-19 הייתה המילה בשימוש גם כדי לתאר מקומות רחוקים בסקנדינביה.