תורת המידות (אתיקה)
ספר מאת ברוך שפינוזה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תורת המידות (אתיקה) (בלטינית: Ethica) מאת הפילוסוף היהודי-הולנדי ברוך שפינוזה, הוא ספר פורץ דרך במחשבה הפילוסופית - הן מבחינת תוכנו, והן מבחינת גישתו השיטתית לנושא. מטרתו היא הצגת אלטרנטיבה ל'גאולת הנפש' הדתית, על ידי שיטה פילוסופית מסודרת לגאולת הנפש בעזרת התבונה בלבד וללא צורך בהסתמכות על כתבי קודש או כהנים מתווכים.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ברוך שפינוזה |
שפת המקור | לטינית חדשה |
סוגה | discourse |
נושא | פילוסופיה של המוסר |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1677 |
שפינוזה כינה את שיטתו "גאומטרית", משום שהוא בנה את ספרו בדומה ליסודות של אוקלידס - בטיפול בכל נושא השתמש בהקדמה, הגדרות, אכסיומות, למות, טענות, הוכחות, ומסקנות. בלשון ימינו היינו אומרים ששפינוזה בנה את תורתו באופן ריגורוזי. בימיו התחום העיקרי שהשתמש בצורת טיעון ריגורוזית היה הגאומטריה, ולכן השתמש שפינוזה במלה זו כדי לתאר את שיטתו.
שפינוזה יצר כך מבנה לוגי-הנדסי, מערכת סגורה, כתובה בזהירות שהוא עצמו מעיד עליה "בדרכנו הגאומטרית המייגעת" (אתיקה, חלק ד', משפט 18, עיון) שאמורה להיות חסינה מפני ביקורת, וכך מוכיח באופן שיטתי את המסקנות אליהן הוא מגיע.
הספר היה מוכן כבר בשנת 1675 - כך על פי איגרת שפינוזה להיינריך אולדנבורג - אך שפינוזה דחה את הוצאתו עקב שמועות שהגיעו לאוזניו על כך שהואשם בכפירה. בסופו של דבר יצא הספר בשנת 1677, לאחר מותו של שפינוזה, על ידי תלמידיו שהחזיקו בכתבי היד כבר קודם לכן.
לא ברור אם הספר נכתב במקורו בהולנדית או לטינית, שפת הפילוסופיה של אותו הדור, אך הוא הופץ במהדורתו הלטינית, ועל בסיסה תורגם לשפות שונות. הספר תורגם לראשונה לעברית על ידי שלמה רובין בשנת תרמ"ה (1885). תרגום שני יצא על ידי יעקב קלצקין בשנת תרפ"ד (1924), ותרגום שלישי על ידי פרופסור ירמיהו יובל בשנת תשס"ג (2003)[1].
שפינוזה פורש בפני הקורא תפיסת עולם אחדותית, בה האל זהה לעולם ומבטא את עצמו דרך כל הדברים הבאים לידי קיום. הוא מתאר את האדם כפגיע ומוגבל בתוך הטבע האינסופי, אך עם זאת כבעל יכולת לקחת חלק ולהשתתף באופן פעיל מבחינה רוחנית בעולם. הוא מציע לאדם נחמה בכלים תודעתיים שיעזרו לו להבין ולקבל את מוגבלותו דרך חיים בהנהגת התבונה.