תיאטרון חזותי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תיאטרון חזותי הוא סוגה ניסיונית ובינתחומית באמנויות המופע, העשויה לכלול מיצג, מיצב, תיאטרון חפצים, תיאטרון בובות, תיאטרון צלליות, מופעי פולחן, פרינג', פנטומימה, ליצנות, תיאטרון מחול, מופעי מולטימדיה, ווידאו-ארט, תיאטרון דימויים, שילובים מגוונים ביניהם ועוד[1][2].
המונח העברי "תיאטרון חזותי" הוצע על ידי אמן המופע הדס עפרת, ממקימי בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים בשנת 1986. "תיאטרון חזותי" הוא למעשה תרגום ל- "Visual Theater" - מונח המקובל מאז סוף שנות השישים בבריטניה. באותה תקופה נקראה אותה תופעה, פחות או יותר, "Theater of Images" בארצות הברית[3]. על-פי הדס עפרת, "התיאטרון החזותי ממוקד בדימוי, באמצעי, בשפה האמנותית, באופן שבו מובעת האמירה ובהקשרים שבין המרכיבים האסתטיים והתרבותיים של המופע"[4].
מעצם התנגדותו של התיאטרון החזותי להיות מוגדר ומובדל בצורה רציונלית, ובכך שהוא מטשטש את הגבולות בין המדיומים השונים וכן בין הקשר של אמנות ומציאות, הגדרתו של תיאטרון זה שנויה במחלוקת. בראיון מ-1990 אמר עפרת כי הציע את המונח "תיאטרון חזותי" כיוון ש"היה צריך לקרוא לילד בשמו" והיה מעדיף לקרוא לז'אנר בשם יותר פתוח[5].
להבדיל מהתיאטרון הקונוונציונלי, אשר לרוב עוסק ב"מה מדובר" – הסיפור והמסר הרעיוני – התיאטרון החזותי פונה אל החושים ואל הדמיון[6]. הוא מתמקד בדימויים ולא בחיקוי המציאות ואלו לא משרתים את הטקסט או מלווים את העלילה. התחביר הוא שירי, אסוציאטיבי[7], לא ליניארי בהכרח אשר הוא בעל התחלה, אמצע וסוף[5], אלא כזה, אשר כמו בחלום[7], אינו מכוון להבנה הרציונלית[8]. ניתן לומר ששפת התיאטרון החזותי מורכבת מתנועה, צליל, צבע, צורה, אור והבעה משחקית[9] ואלו לא פחות חשובים, ולפעמים אף יותר, מאשר העלילה הסיפורית, הדמות והמילים[10].
ב-1996 כתב עתי ציטרון, מנהל בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים: "הכוונה היא ליצור (ולחנך ליצירת) תיאטרון שהוא חזותי ואמנות חזותית שהיא תיאטרלית; לטשטש עד ביטול את הגבולות השרירותיים המפרידים בין ציור ופיסול לתיאטרון ובין ריקוד לתיאטרון"[10].