תיבת מרקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תיבת מרקֶה (או מימר מרקה[1]) הוא שמו של קובץ דרשות וביאורים על התורה השומרונית שנתחבר במאה הרביעית לספירה בידי החכם השומרוני מרקה בן עמרם בן סרד, בן זמנו של בבא רבה. הקובץ, הכתוב ברובו בארמית שומרונית ובחלקו בעברית שומרונית, מורכב למעשה משישה חיבורים שונים, שחוברו בידי מעתיקים מאוחרים לאוסף אחד. סימוכין לדעה זו ניתן למצוא בשם שניתן לו בידי המעתיקים המאוחרים: "תיבת מרקה", דבר המצביע כי מקור האוסף הוא ב'תיבה' (ארגז, למעשה) שהכילה את מבחר כתביו של מרקה שנמצאה בדמשק.
חשיבותו של הספר בדת השומרונית גדולה ביותר, ומייחסים לה מקום של כבוד מיד לאחר כתבי הקודש של התורה והתרגום השומרוני־הארמי. בחיבור מובאים רבים מעמודי התווך של הדת השומרונית. ההערצה לספר ומחברו באה לידי ביטוי באמרה שנמצאה בגיליון אחד מכתבי היד ”משה נביא רחותה ומרקה נביא פנותה” (משה נביא תקופת הרצון ומרקה נביא תקופת הסתר הפנים[2]) ומעמידה אותו בשורה אחת עם משה.