תכפו עלינו צרות הוא פיוט מתקופת הראשונים שנאמר אצל יהודי אשכנז בתפילות יום הכיפורים כחלק מסדרת הפיוטים שנאמרים לאחר אמירת סדר העבודה. הפיוט מבטא את גודל הצרות שבאו על עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש. הוא תולה את סיבת הצרות בהיעדרו של בית המקדש, וכן אינו רואה טעם בהנאות בזמן החורבן.
עובדות מהירות תָּכְפוּ עָלֵינוּ צָרוֹת ...
תָּכְפוּ עָלֵינוּ צָרוֹת |
תָּכְפוּ[1] עָלֵינוּ צָרוֹת[2]. תְּלָאוֹת עָבְרוּ רֹאשֵׁנוּ: שִׁחַרְנוּ יְשׁוּעָה וָאָיִן. שָׁלוֹם וְהִנֵּה קְפָדָה: רַבּוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ. רָמוּ וְגַם נָשְׂאוּ רֹאשׁ: קַצְּנוּ בְּעֹל עַלִּיזִים. קָשֶׁה עָלֵינוּ סִבְלָם: צְבִי אֶרֶץ חָנְפָה עָלֵינוּ. צָמְחָה וְלֹא לִבְרָכָה: פָּנִינוּ לְהַרְבֵּה וְהִנֵּה מְעָט. פַּח נֶפֶשׁ בָּא בַאֲסָמֵינוּ: עָשְׁקוּ זֵיתִים שַׁמְנָם. עֲשׂוֹתָם וְלֹא מָלְאוּ סֶפֶק: סְמָדַר אִם יַרְבֶּה כֶרֶם. סְבָאוֹ לֹא יַשְׁפִּיעַ יֶקֶב: נֶאֶרְרוּ אִבֵּי שָׂדֶה. נִלְקְחוּ מַטְעַמֵּי אֹכֶל: מִמִּכְלְאוֹת צֹאן עֲדָרִים דָּלְלוּ. מִגֵּז וּמִמִּיץ וּמֵהֵרָיוֹן: לְזָנָב וְלֹא לְרֹאשׁ הוּשַׁתְנוּ[3]. לַעֲבֹט וְלֹא הָעֳבַט לָנוּ: כֹּחֵנוּ לָרִיק וּבֶהָלָה. כָּלָה מִבְּלִי שָׂכָר: יַד כָּל עָמָל בְּכִשְׁרוֹן. יָרְדָה וְאֵין מִי יַחֲזִיק: טֻלְטַלְנוּ מִיָּם וְעַד יָם. טַרְפָּם וְלֹא מָצְאוּ סֶפֶק[4]: חֲשֵׁכָה לְעֵין מִשְׂתַּכֵּר. חֻשַּׁב שְׂכָרוֹ לְמַפָּח: זוֹעֲמוּ מַלְוֶה וְלֹוֶה. זֶה בָּזֶה שֻׁלְּחוּ מֵעַתָּה: וְנִלְאוּ יְדֵי מַמְצִיאֵי יָד. וְעָשִׁיר לֹא חוֹנֵן רָשׁ: הֵן אֶרֶץ נִמְכְּרָה בְּיַד רָעִים. הָמוֹן בָּהּ לֹא מָצְאוּ רֶוַח: דְּבִיר בֵּית אֱלֹהֵינוּ שָׁמֵם. דְּרָכֵינוּ מֵאֲנוּ לְהַצְלִיחַ: גִּיל נָוֶה שָׁבַת. גִּילָה לִלְבָבֵנוּ מַה נַּעַל: בְּאֵין אֲרֻחַת אָב תָּמִיד. בְּכֵן בֶּטֶן בָּנִים תֶּחְסָר[5]: אֲדוֹן בַּיִת כְּאוֹרֵחַ בַּמָּלוֹן. אֵיפֹה נִמְצָא מָנוֹחַ:
|
|
|
סגירה
הרעיון המרכזי בפיוט בנוי על דברי אבא שאול[6] לפיו אין הגיון שהעבודה במקדש תתבטל ועם ישראל יהנו מאכילתם: ”אבא שאול אומרה בלשון אחרת: וכן בדין: שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן[7].”
הפייטן מבטאת זאת במילים: "בְּאֵין אֲרֻחַת אָב תָּמִיד. בְּכֵן בֶּטֶן בָּנִים תֶּחְסָר", שנמתפרשות הן כמציאות עגומה, בה מצבם הכלכלי של הבנים הוא רעב וחוסר, והן כהסבר והצדקה לכך: כל עוד לא נוהגת עבודת המקדש, מתאים הדבר ונכון שבטן הבנים תחסר.
המשפט הפותח את הפיוט "תכפו עלינו צרות" משמש כביטוי לצרות וקשיים רצופים[8].
הפיוט בנוי באקרוסטיכון של תשר"ק (אלפבית עברי הפוך) כפול - בכל שורה שתי צלעות שכל אחת מהן פותחת באות על פי סדר תשר"ק.