תנורו של עכנאי
מעשה בתלמוד הבבלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעשה תנורו של עכנאי מסופר בתלמוד בבלי (בבא מציעא נט, ב), ועוסק במחלוקת הלכתית בין תנאים בדיני טומאה וטהרה, שהתפתחה לדיון עקרוני בנוגע להסתמכות על מופתים או מסרים אלוהיים (כדוגמת בת קול), במסגרת פסיקת הלכה. במעשה זה נקבעה הכרעתם של חז"ל, שהכרעת הרוב בקרב תלמידי חכמים הדנים במחלוקת הלכתית היא הקובעת, ולהוכחות שמימיות אין מקום בדיון ההלכתי. הכרעתם זו תומצתה במדרש על הפסוק מספר דברים "לא בשמים היא".[1]
חשיבותה של הסוגיה אינה נובעת מהפרט ההלכתי הזניח בו דנו, אלא בגלל הדרך שבה הוכרעה המחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס לבין קבוצת חכמים (ובראשם רבי יהושע - בר הפלוגתא של רבי אליעזר). הסוגיה בגמרא מובאת אגב דיון באונאת דברים, ובאה להמחיש עד כמה חמור נזקה, לאור נזקים שנגרמו עקב עלבונו של רבי אליעזר.
לפי הערכות, מעשה זה הוא הטקסט התלמודי המצוטט ביותר בספרות המודרנית.[2]