תעודת בגרות
תעודת בגרות היא מסמך שמנפיק משרד החינוך לאזרח ישראלי שעמד בדרישות בחינת הבגרות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תעודת בגרות היא תעודה מטעם משרד החינוך של ישראל המעידה על הצלחה במילוי הדרישות הלימודיות בבחינות הבגרות הנערכות בדרך כלל בבתי ספר תיכוניים בישראל. תעודת הבגרות היא מדד פורמלי נפוץ להשכלה ברמה תיכונית של אדם במדינת ישראל. השימוש העיקרי בתעודת הבגרות הוא כמדד להערכת התאמתו של אדם ללימודי תואר ראשון בישראל וכחלק מתנאי הקבלה. לעיתים קרובות משוקלל הציון הממוצע של תעודת הבגרות עם ציון הבחינה הפסיכומטרית והציון המשוקלל של שניהם משמש לקביעת הקבלה. יצוין כי קיימות גם אפשרויות קבלה לתואר ראשון ללא תעודת בגרות.
נושאי הלימוד הנדרשים לתעודה מוגדרים ב"יחידות לימוד" המאפיינות הן את מידת ההעמקה במקצוע, רמת קושי הבחינה והן את מספר שעות הלימוד באותו המקצוע. טווח הרמות למקצועות השונים הוא בדרך כלל בין 1 יחידת לימוד ל־5 יחידות לימוד. במקרים רבים, היקף הלימודים ליחידת לימוד אחת מוערך בכ־90 שעות לימוד בכיתה[1]. מי שלא ניגש לבחינות הבגרות (או ניגש רק לחלק מהבחינות הדרושות) וסיים 12 שנות לימוד, זכאי לתעודה ממשרד החינוך הנקראת "תעודת גמר תיכון".
מעסיקים בשוק העבודה דורשים לעיתים תעודת בגרות, כחלק מתנאי הקבלה למקום העבודה.