תקופת המצביאים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקופת המצביאים (באנגלית: The Warlord Era) הייתה תקופה בהיסטוריה של הרפובליקה הסינית משנת 1916 עד 1928, כאשר השליטה במדינה חולקה בין חונטות צבאיות אזוריות שבראשן עמדו מצביאים/אילי מלחמה (Warlords) שהיו חלקם מאנשי הצבא הקיסרי וכן שליטים אזוריים, אשר שלטו באזורים שונים ברחבי היבשת הסינית.
בהיסטוריוגרפיה, התקופה החלה בשנת 1916 עם פטירתו של יואן שה-קאי, שנבחר בשנת 1911 כנשיא הרפובליקה לאחר כינונה, והיא נמשכה עד 1928, כאשר הקוומינטנג הלאומי (KMT) איחד את סין באופן רשמי דרך מאבק בשליטים אלה וסימן את תחילת תקופה חדשה בנאנג'ינג. למרות זאת, כמה מהשליטים הצבאיים המשיכו לשמור על השפעתם בשנות השלושים והארבעים, דבר שהיה בעייתי עבור הממשלה הלאומנית במהלך מלחמת סין–יפן השנייה.
תקופה זו התאפיינה בעימותים צבאיים מתמידים בין הפלגים השונים, והסכסוך הגדול ביותר היה "מלחמת המישורים המרכזיים", שבה היו יותר ממיליון חיילים.[1]