תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967, המוכרות בשם המקוצר תקנות יו"ש, הן תקנות שעת חירום שהותקנו על ידי שר הביטחון, משה דיין, ב-2 ביולי 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, לשם הסדרת המצב המשפטי שנוצר כתוצאה משליטת ישראל בשטחים שבתפיסה לוחמתית בעקבות מלחמה זו. באותה עת נגעו התקנות לאזורים: רמת הגולן, יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני. התקנות הן עיקר הבסיס החוקי לתחולת המשפט והאכיפה הישראליים בשטחים אלה, והן מסדירות את הממשקים המשפטיים של המדינה עם אזרחיה המתגוררים ביהודה ושומרון, ועם רשויות האזור.[1]
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 2 ביולי 1967 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ד בסיוון ה'תשכ"ז |
חוברת פרסום | קובץ התקנות 2069, 4 ביולי 1967, עמ' 2741 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
תאריך פקיעה | 15 בפברואר 2028 |
על פי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט וסעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה שהחליף אותו, תקנות שעת חירום הן בעלות תחולה זמנית בלבד, ולכן מדי כמה שנים מוארך תוקפן בחוק המיועד לכך (המכונה "חוק תקנות יו"ש" או "חוק יו"ש"[2]). התקנות הורחבו ושונו לעיתים, בין השאר לשם התאמתן לשינויים בשליטת ישראל בשטחים אלה (כיום הן חלות רק על יהודה ושומרון). שינוי משמעותי במיוחד הוכנס לאחר הסכמי אוסלו, ובו פרק המסדיר את שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית והתאמות נוספות (בעיקר "סימן ב' – שטחי המועצה הפלסטינית").[3][4] תוקפן הנוכחי של התקנות הוא עד 15 בפברואר 2028.[5]