תרגומי המקרא ללטינית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התרגומים של ספרי המקרא לשפה הלטינית החלו להיות מחוברים לכל המאוחר במאה השנייה לספירה – ומפעל תרגומי זה נמשך ברצף למעשה עד היום הזה. תרגומים מקראיים אלו כוללים תרגום של ספרי הברית הישנהעברית, הברית החדשה וכן ספרים חיצוניים. נהוג לחלק את תרגומי הביבליה הלטינית לאלו שקדמו להירונימוס, המכונים 'וטוס לטינה' (Vetus Latina); ולאלו שהירונימוס ערך, המכונים וולגטה (Vulgata). בנוסף לתרגומים אלו, יצאו לאור בעת החדשה תרגומים ללטינית - ללא זיקה ישירה לוולגאטה.
הוולגטה היא תרגום המיוחס להירונימוס, אשר נערך בסוף המאה הרביעית. הברית הישנה חוברה בידו על יסוד מצע עברי וארמי; ואילו הברית החדשה, על פי מצע יווני. מהמאה השמינית השימוש בה הפך לכמעט בלעדי והתקדש. למרות תרומתה האדירה לנצרות, והעובדה שהיא התחבבה על המאמינים הנוצרים, הוולגאטה ספגה לא מעט ביקורת כבר מזמן חיבורה. על כן, נעשו ניסיונות לתקנה ואף להקים לה תרגומים מתחרים – וזאת ללא הצלחה. בעקבות הרפורמציה, היא הוכרה כנוסחה הסמכותי של כתבי הקודש של הכנסייה הקתולית, בידי ועידת הכנסייה בעיר טרנטו (1546). לאחר עמל רב, נוסח אחד אושרר עם ההוצאה לאור של הביבליה הסיקסטו-קלמנטינית ב-1592.[2] החל מ-1979 הנאו-וולגאטה ממלאה את מקומה של הוולגאטה; ואין היא מיוחסת יותר להירונימוס.[3]