תרומות ומעשרות
קבוצת מצוות המכשירות את אכילת התבואה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרומות ומעשרות הם קבוצת מצוות מהתורה המצריכות הפרשת חלקים מהיבול בארץ ישראל לטובת הכהנים, הלוויים, העניים ואף לצורך אכילה עצמית בטהרה בירושלים. אף שמדובר במצוות מדאורייתא, קיימת מחלוקת בין הראשונים האם, כיום, כשאין "רוב יושביה עליה" היינו כשרוב עם ישראל אינו בארץ ישראל, חיוב תרומות ומעשרות הוא מדאורייתא או רק מדרבנן[1].
המונח "מעשרות" מפנה לכאן. לערך העוסק במסכת, ראו מסכת מעשרות.
עובדות מהירות משנה, משנה תורה ...
משנה | מסכת דמאי, מסכת תרומות, מסכת מעשרות, מסכת מעשר שני |
---|---|
משנה תורה | הלכות תרומות, הלכות מעשרות |
שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"א |
ספרי מניין המצוות |
תרומה גדולה - ספר המצוות, עשה קכ"ו מעשר ראשון - ספר המצוות, עשה קכ"ז מעשר שני - ספר המצוות, עשה קכ"ח תרומת מעשר - ספר המצוות, עשה קכ"ט מעשר עני - ספר המצוות, עשה ק"ל |
סגירה
הפרשת תרומות ומעשרות הכרחית לכשרות המאכל ולכן נטבעו מונחים שונים כדי להגדיר מזון ביחס לנושא זה:
- טבל - יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות או חלק מהן[2] והוא אסור באכילה.
- דמאי - יבול אשר לא ידוע בבירור אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות.
- מתוקן - יבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין.
חיוב התרומות ומעשרות חל על פירות ותבואה הגדלים בארץ ישראל, אולם חכמים הוסיפו לחייב ירקות, ופירות הגדלים בסביבתה הקרובה של ארץ ישראל. חיוב תרומות ומעשרות אינו מתקיים ביבול הפקר, ולכן אין הפרשת תרומות ומעשרות מצויה בשנת שמיטה[3].