תרופה ללא מרשם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרופה ללא מרשם (בקיצור תל"ם, באנגלית: Over-the-counter drug או בקיצור OTC) היא תרופה הנמכרת ישירות לצרכן ללא דרישה להצגת מרשם מאיש מקצוע בתחום הבריאות, בניגוד לתרופת מרשם, אשר ניתן לספק רק לצרכן בעל מרשם תקף. במדינות רבות, תרופות ללא מרשם נבחרות ומאושרות על ידי סוכנות רגולטורית כדי להבטיח שהן מכילות מרכיבים בטוחים ויעילים בשימוש ללא טיפול של רופא. בדרך כלל החומר הפעיל של התרופה (API) הוא המרכיב שנמצא תחת רגולציה, ומצריך אישור לשיווק ולא מוצר המדף הסופי. על ידי הסדרת המרכיב הפעיל, במקום נוסחאות ספציפיות של תרופות, ממשלות מאפשרות ליצרנים את החופש לגבש מרכיבים, או שילובים של מרכיבים, לתערובות קנייניות של מוצרי מדף.
הכינוי באנגלית של תרופות ללא מרשם - over-the-counter - מעבר לדלפק מתייחס לעובדה שניתן לקנות אותם ישירות בבית המרקחת או חנויות נוחות ללא מרשם רפואי. לעומת זאת, תרופות מרשם דורשות מרשם מרופא או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות, והן צריכות לשמש רק את האדם שקיבל את המרשם. תרופות מסוימות עשויות להיות מסווגות על פי חוק ללא מרשם (כלומר, אין צורך במרשם כדי לרכוש אותם), אך ניתן לקבל אותן רק מרוקח, לאחר הערכה של צורכי המטופל או מתן הדרכה למטופל. התקנות המפרטות את המקומות שבהן מותר למכור תרופות ללא מרשם, מי מורשה לנפקן והאם נדרש מרשם משתנות במידה ניכרת ממדינה למדינה.
לעיתים תרופות הדורשות מרשם מרופא, מסווגות מחדש על ידי הרשויות כתרופות ללא מרשם, לעיתים במינון נמוך יותר[1].