טיוטה:ירושלים במרד הגדול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ירושלים נטלה חלק מרכזי ועיקרי במרד הגדול נגד השלטון הרומאי בשנים 66–70 לספירה. ההתקוממות בירושלים נגד השלטון הרומי, היוותה את השלב הראשון ואת המאיץ לפרוץ מרד כללי של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל נגד האימפריה הרומית. המרד פרץ בהדרגה לאחר תסיסה ארוכה בת שנים רבות שהונעה מסיבות שונות ומגוונות, אך בעלות אופי אחיד ומשותף. המרד התפשט וכלל את כל חלקי ארץ ישראל ואף מחוצה לה, אך המערכה המרכזית התרחשה בירושלים. ירושלים הייתה המעוז האחרון בו התבצרו המורדים לאחר דיכוי המרד בכל חלקי ארץ ישראל. היא הייתה האתגר האחרון במסע כיבושו של אספסיאנוס, אולם העיר הוכנעה על ידי טיטוס בנו עם חידוש המערכה בשנת 70. המורדים היהודים, שהיו מלכתחילה מפולגים למספר סיעות, ניהלו מלחמת אחים קשה בתוך העיר, במקביל למערכה נגד האויב הרומי. הם השכילו להתאחד רק לאחר שהצבא הרומאי הטיל מצור על העיר ותקף אותה, אך בשלב זה של המרד, זה כבר היה מאוחר מדיּ. במהלך כיבוש ירושלים (שבוצע במספר שלבים) שרף הצבא הרומאי את בית המקדש, ערך טבח באוכלוסייתה, והחריב את העיר. מספר ההרוגים שמתו בחרב או ברעב הסתכם במאות אלפים. ההרס והטבח שבאו בעקבות כיבוש ירושלים, גרמו לשקיעתהּ של העיר לאחר מאות שנים של שגשוג ופריחה.
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה. | |
עריכה - שיחה |
תאריך כניסה לעימות | 66 |
---|---|
העילה למלחמה | עריצות השלטון הרומאי ובייחוד התנהלותו של הנציב גסיוס פלורוס |
תאריך סיום העימות | סוף קיץ 70 |
אירועי הסיום | הכנעת ירושלים וחורבן העיר והמקדש |
מפקדים בולטים |
אלעזר בן שמעון (קנאים) יוחנן מגוש חלב שמעון בר גיורא (קנאים) |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | לא ידוע[1] |
נתוני הצבא | |
23,400 לוחמים | |
תוצאות המלחמה | |
אבדות בנפש | לא ידוע[2] |
אבדות בשטח | העברת ירושלים לשליטה רומאית מוחלטת |
ההשלכות של החורבן על העם היהודי היו קשות והשפעתן הייתה במגוון תחומים ולטווח ארוך, עד לימינו אנו.