יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן
המצב ששרר בשטחי יהודה ושמרון תחת שליטה ירדנית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בין 1948 ל־1967 שלטה ירדן במזרח ירושלים ובשטחי יהודה ושומרון, לאחר שכבשה אותם בסיומו של המנדט הבריטי. קודם לכן נכלל אזור זה בשטח ארץ ישראל המנדטורית, שבה הובטח ליהודים בית לאומי בהצהרת בלפור ב־1917, ורובם יועדו למדינה ערבית על פי תוכנית החלוקה ב־1947.
במהלך מלחמת העצמאות השתלט הצבא הירדני על שטחי יהודה ושומרון ועל מזרח ירושלים, וב־1950 הכריזה ירדן על סיפוח שטחים אלו לשטחה הריבוני. הסיפוח זכה להכרה בינלאומית על ידי בריטניה, עיראק, פקיסטן ומדינות נוספות, אף כי הייתה כלפיו התנגדות מצד ישראל.
בתקופת שלטונה כינתה ירדן שטח זה בשם "הגדה המערבית" (בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, בתעתיק מדויק: "אלצ'פה אלע'רביה"), ממלכת ירדן כולה כונתה בשם "ממלכת שתי הגדות" (כאשר במרכזה עובר נהר הירדן) ואילו השטחים הירדנים שממזרח לנהר נקראו בשם "הגדה המזרחית". השליטה הירדנית בשטחים אלו הגיעה לסיומה עם כיבוש השטחים על ידי ישראל במלחמת ששת הימים.
תקופה זו אופיינה בהגירה אל מחוץ לגדה המערבית, על רקע התדרדרות המצב הכלכלי, עקב ניתוק האזור מיתרת שטחי ארץ ישראל המערבית.