ישראל במלחמת המפרץ
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ב-17 בינואר 1991 במסגרת מלחמת המפרץ החל מבצע "סופה במדבר" במתקפה אווירית של כוחות קואליציה בת 34 מדינות נגד עיראק, לאחר שזו פלשה לכווית. מלחמת המפרץ הסתיימה בפורים תשנ"א – 28 בפברואר 1991. לאורך כל המלחמה למן הלילה שבין 17 בינואר ל-18 בינואר, שיגר צבא עיראק, בפיקודו של נשיא עיראק, סדאם חוסיין, 38[1] או 39[2][3] או 43[4] טילי סקאד לעבר ישראל. מרבית הטילים נורו לעבר גוש דן, שבו יש ריכוז האוכלוסייה היהודית הגדול בישראל. ישראל נמנעה מתגובה צבאית, לבקשת ארצות הברית.
משפחה ישראלית בחדר האטום עם מסכות גז | |
תאריך כניסה לעימות | 17 בינואר 1991 |
---|---|
תאריך סיום העימות | 28 בפברואר 1991 |
ראש המדינה | חיים הרצוג |
ראש המדינה בפועל | יצחק שמיר |
מפקדים בולטים |
משה ארנס – שר הביטחון דן שומרון – רמטכ"ל נחמן שי – דובר צה"ל |
מפקדה ראשית | מחנה מטכ"ל, הקריה, תל אביב |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | כ-5.1 מיליון תושבים |
תוצאות המלחמה | |
אבדות בנפש |
3 הרוגים מטילי סקאד סה"כ 77 נפגעי פעולות איבה |
אבדות בציוד |
1,302 בתים 6,142 דירות 23 מבני ציבור 200 חנויות 50 מכוניות |
בתחילה היה נדמה כי הפגיעות הסבו בעיקר נזק לרכוש והיו מעט נפגעים בנפש. אולם בהמשך התברר כי טילי הסקאד שנורו למדינת ישראל במלחמה גרמו במישרין ובעקיפין לעשרות מתים מהתקפי לב ומחנק[5] כתוצאה מהשימוש במסכה, ולשלושה הרוגים מפגיעת טילי סקאד[6]. בסך הכל הוכרו 77 הרוגים במהלך המלחמה כחללי פעולות איבה[7].