מעבדה על שבב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעבדה על שבב (Lab on chip או LOC) היא טכנולוגיה המאפשרת להעביר תהליך מעבדה או כמה תהליכי מעבדה לנפחים של ננו-ליטרים בודדים, על גבי שבב שגודלו נע ממילימטרים ועד למספר סנטימטרים רבועים. את השבב ניתן לייצר ממגוון רחב של חומרים, כגון פולימרים, זכוכית וצורן.[1]
המעבדה על השבב נמצאת בשימוש בטכניקות אנליטיות ויישומים ביו-רפואיים רבים, ביניהם- זיהוי פתוגנים, מבחנים כימיים ואנליזות של חלבונים וחומצות גרעין.
"מעבדה על שבב" מאפשרת אנליזה של כמויות זעירות של נוזלים, המהווה יתרון במקרים שבהם ישנו קושי בהפקת נפחים גדולים של החומר הנבדק. המטרה בפיתוח מעבדה על השבב היא יצירת התקן שיהיה בעל מערכות חישה סלקטיביות ורגישות, קל לתפעול, זול, מהיר פעולה, נייד ובעל אמינות גבוהה.
"מעבדה על שבב" משלבת בתוכה את תחום המיקרופלואידיקה ונכללת בקבוצת המשנה של התקני ה-MEMS (מערכות מיקרו אלקטרו מכניות) וכן NEMS (מערכות ננו אלקטרו מכניות). ניתן למצוא בספרות הקבלה בין המונח LOC לבין (Micro Total Analysis Systems) µTAS, כאשר µTAS הוא מונח רחב יותר, המתייחס לכלל תהליכי המעבדה (מחוץ לשבב ובתוכו) לצורך ביצוע אנליזה כימית.[2]
"מעבדה על שבב" היא אחת מהחלופות לניסויים בבעלי חיים. היכולת להפוך בהנדסה גנטית תאי סומטיים (לרוב מהעור) לתאי גזע ומשם לגדלם להיות תאים אחרים, מאפשרת ליצור מודלי מחלה על "מעבדה על שבב",ישירות מתרומה מאנשים שצריך לבחון את המחלה שלהם עצמם, וכן לבחון אפשרויות לריפוי[3].