אאולוס (כלי נגינה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אָאוּלוֹס[1] (ביוונית עתיקה: αὐλός) הוא כלי נשיפה חד-קני או דו-קני שהיה בשימוש ביוון העתיקה. האאולוס לרוב נעשה מקנה סוף, עצמות, שנהב ולעיתים מסוגי מתכות שונים כגון נחושת וארד. לאאולוס הנפוץ היו חמישה חורים, כאשר השני (בספירה מחור הפה) היה ממוקם בתחתיתו של החליל, והיה מיועד לאגודל. החור היה יכול לנטות טיפה ימינה או שמאלה, כתלות במיקומו של הקנה ביחס לזוגו.[2] חלילי האאולוס העתיקים ביותר נמצאו בקוילאדה שבתסליה, ומתוארכים לתקופה הנאוליתית (סביב 5000 לפני הספירה). הכלים שנמצאו נחצבו מעצמות, ויש בהם חמישה חורים לאורך הקנה.
אריסטוקסנוס (Aristoxenus), תלמידו של אריסטו, תיאר חמישה גדלים של אאולוס: פדיקוס (אאולוס של ילדים), פרתניוס (אאולוס של גבירות) קיתאריסטריוס (אאולוס לליווי קיתארה), טליוס (אאולוס בעל צליל עמוק) והיפרטליוס (אאולוס בעל צליל עמוק מאוד).[3]