אגירה, זעם האל
סרט משנת 1972 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אגירה, זעם האל (בגרמנית: Aguirre, Der Zorn Gottes; באנגלית: Aguirre, The Wrath Of God) הוא סרט קולנוע מערב-גרמני מסוגת דרמה-היסטורית-אפית בכיכובו של קלאוס קינסקי ובבימויו של ורנר הרצוג אשר יצא לאקרנים ב-1972. עלילתו מתרחשת במהלך המאה ה-16 באמריקה הדרומית ועוקבת אחר מעלליו של לופה דה אגירה (אנ'), אביר ספרדי המוביל קבוצת קונקיסטאדורים במורד נהר האמזונאס בחיפוש אחר עיר הזהב האגדית אל דוראדו.
בימוי | ורנר הרצוג |
---|---|
הופק בידי | ורנר הרצוג |
תסריט | ורנר הרצוג |
עריכה | ביאטה מאינקה ילניגהאוס |
שחקנים ראשיים |
קלאוס קינסקי הלנה רוז'ו דל נגרו ראי גוארה פיטר ברלינג ססיליה ריברה דני אדס ארמנדו פולנה |
מוזיקה | פופול וו |
צילום | תומאס מאוך |
מדינה |
גרמניה המערבית מקסיקו פרו[1] |
חברת הפקה |
חברת ההפקה של ורנר הרצוג תאגיד השידור הסה |
חברה מפיצה | פילמורלאג דר אוטורן (חברת הפצת סרטי במאים עצמאיים) |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 29 בדצמבר 1972 |
משך הקרנה | 94 דקות |
שפת הסרט |
אנגלית גרמנית קצ'ואה[2] |
סוגה | דרמה היסטורית אפית |
תקציב | 370,000 דולר[3] |
הכנסות | 37,042 דולר[4] |
דף הסרט ב־IMDb | |
ככל שמסעם של האבירים מתקדם נראה כי הם רק חוזרים על צעדיהם, ואט-אט הולכת לאיבוד מציאותם בנבכי הג'ונגל הטרופי המטיל אשליות על חושיהם, עד שלבסוף הופך חיפושם לכדי חזון של טירוף מוחלט.
אף על פי שהתסריט מבוסס באופן קלוש על דמותו האמיתית של אגירה, הודה הרצוג מספר שנים לאחר הקרנת הסרט שסיפורו בדוי כמעט לגמרי. ייתכן כי מספר דמויות ואירועים נולדו מתוך כתביו של גספאר דה קרוואחל (אנ'), מיסיונר אשר התלווה למסעות אחדים באמזונאס, אותם תיאר בספריו, אף על פי שלא השתתף במסע הספציפי אשר הופיע בסרט.
הסרט הוא שיתוף הפעולה הראשון בין הבמאי ורנר הרצוג לשחקן קלאוס קינסקי, אשר עבדו זה לצד זה בארבעה סרטים נוספים אחריו. השניים החזיקו בדעות שונות בנוגע לצורת המשחק הנכונה שתתאים לדמותו של אגירה, ורבו על כך לעיתים קרובות. קינסקי היה ידוע בנטייתו להתקפי זעם ועצבים, ונהג לעורר תגרות וריבים בקרב אנשי ההפקה והתושבים המקומיים.
כלל הצילומים התקיימו ביערות הגשם הטרופיים של פרו בסמוך לנהר האמזונאס במהלך תקופה בת חמישה שבועות, לעיתים בסביבת יובלות הסמוכים לנהר האוקיאלי. צוות ההפקה והשחקנים נאלצו לטפס על הרים ולחתוך את דרכם מבעד לשיחי עבות בכדי ליצור לעצמם מעבר בתוך סבכי הצמחייה הצפופה של הג'ונגל, ומספר פעמים אף שטו על רפסודות מעץ במורד אשדי נהרות גועשים, שנבנו עבורם בידי המקומיים.
לאחר הקרנת הבכורה ספג אגירה גל רחב של פרשנויות והפך במהרה לסרט פולחן מוכר, ועד לעצם היום הזה נחשב לאחת היצירות המוכרות ביותר של הבמאי. מספר מבקרים תיארו אותו כיצירת מופת, ומגזין טיים כלל אותו ברשימתו של מאה הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים[5][6].