איגניקה נאצית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האיגניקה הנאצית מתייחסת למדיניות האיגניקה בגרמניה הנאצית, שהייתה מורכבת מרעיונות על גנטיקה שנחשבים כיום פסאודו-מדעיים. האידאולוגיה הגזעית של הנאציזם שמה במרכזה את השיפור הביולוגי של העם הגרמני על ידי גידול סלקטיבי של תכונות "נורדיות" או "אריות".[1] מדיניות זו שימשה להצדיק עיקור בכפייה ורצח המוני של אלה שנחשבו "בלתי רצויים".
מחקר האיגניקה בגרמניה לפני התקופה הנאצית ובמהלכה היה דומה לזה שבארצות הברית, ממנו קיבל השראה. עם זאת, הוא עלה בחדות תחת הנהגתו של אדולף היטלר כאשר עשירים תומכי נאצים החלו להשקיע בו. התוכניות עוצבו כדי להשלים את מדיניות הגזע הנאצית.[2]
אלו שנועדו לרצח במסגרת מדיניות האיגניקה הנאצית חיו בעיקר במוסדות פרטיים וממלכתיים, וזוהו כ"חיים שאינם ראויים לחיותם". היו בהם אסירים, מי שנחשבו "מנוונים", מתנגדים פוליטיים ואנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות ופיזיות מולדות שנחשבו בעלי חושים חלשים. "מאובחן עם חולשת נפש" הייתה התווית העיקרית שהביאה לעיקור בכפייה,[3] שכלל אנשים שאובחנו על ידי רופא או בדרך אחרת, כ -
- חולי נפילה (אפילפטיים)
- סכיזופרנים[4]
- לוקים במאניה-דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית)
- שיתוק מוחין או ניוון שרירים
- חירשים ו/או עיוורים
- הומוסקסואלים או "טרנסווסטיטים" (המונח בן התקופה לאינטרסקס וטרנסג'נדרים, במיוחד נשים טרנסיות)[5][6]
- כל אדם אחר שנחשב בטלן, מטורף ו/או חלש, כולל "חולשת נפש"
כל אלה נועדו להעלמה משרשרת התורשה על ידי חיסול. יותר מ-400,000 אנשים עוקרו בכפייה. עד 300,000 נרצחו במסגרת תוכנית המתת החסד "תוכנית T4".[7][8][9][10] אלפים נוספים מתו מסיבוכי הניתוחים הכפויים. הרוב היו נשים שמתו מסיבוכים של קשירת חצוצרות כפויה.[3]
בגרמנית, המושג איגניקה היה ידוע בעיקר בתור המונח Rassenhygiene, "היגיינה גזעית". המילה השאולה Eugenik הייתה בשימוש מזדמן, כמו גם ההשאלה שלה ל-Erbpflege, דאגה לתורשה. מונח חלופי היה Volksaufartung ("שיפור גזעי", בקירוב).[11][12]